יער הרגשות

טיול ביער הרגשות
בוקר אחד אני ומשפחתי נסענו לטיול ביער.
ארזנו ויצאנו לדרך .
לאחר כשעה של נסיעה ,אנחנו ביער,
ברגע שהגענו התארגנו לפיקניק ובזמן הארגון אני מטייל ופתאום אני רואה מערה,
מסתקרן, בודק ו-הופ נשאבתי לתוכה. אני פוקח את העיניים ורואה יער צבעוני
שכל עץ שונה ואחר, גבוה נמוך עבה ודק ובצבע שונה.
מחפש את המערה אך היא נעלמה,
אני מסתובב בין העצים, ומריח ריח נהדר, הולך בעקבותיו ומגיע לעץ כחול.
אני רואה עלים, פרחים, פירות וציפורים והכול בגווני כחול- תכול.
בא לי לאכול מן הפירות ,לא חששתי אם הפירות רעילים או לא,
אני טועם מהפרי ממש טעים ואז אני מרגיש הרגשה נהדרת מלאה בתקווה, איזה כייף .

ממשיך להסתובב בין העצים, הנה עץ עם פירות אדומים
קוטף אחד ,מכניס לפה טועם ואני מרגיש שאהבה ממלאת אותי.
מענין, אני חושב מה ארגיש אם אוכל פרי צהוב או ירוק כתום ועוד..
ואז משום מקום קופץ מולי טרול עם אוזניים מחודדות בצבע ירוק ואומר לי:
"ילד , אתה,אתה רוצה לחזור הביתה?"
"כן כן מאוד" אני עונה, "אז בשביל לחזור אתה צריך לנצח מפלצת נוראה שגונבת רגשות"
"מה? לבד?" "כן, ויש כמה כללים,עונה לי הטרול
1) אסור לך להביע על ידה רגשות.
2) אם בטעות הבעת רגש אתה חייב לאכול מהפרי שהיא תיתן לך כדי לקבל את הרגש.
3) אל תלך בעקבות האבנים השחורות."
"טוב, תודה." והלכתי, "אבל" צועק הטרול
"יש עוד דבר אחד ממש ממש חשוב והכלל הוא :
4]. אל תגיד לו שהוא מפחיד ואל תראה לו פחד.
הלכתי משם עגום ומודאג ואז צצת לי רעיון,
קטפתי פירות מכל העצים מכל הצבעים והלכתי למערה של המפלצת.
נכנסתי פנימה והזדעזעתי ממראה עיני
צורת המפלצת כצורת זחל,
שחורה וגדולה ועם המון רגליים שעירות

לקחתי את כל הפירות זרקתי על המפלצת
המפלצת לא יכולה להכיל כל כך הרבה רגשות בבת אחת התפוצצה לאלפי חלקיקים
קטנים בכל הצבעים, החלקיקים עפו מהמערה והחוצה
וחזרו לאנשים שאיבדו את הרגשות שלהם.

הפרי השחור של הפחד הפך אותה לביצה קטנה שחורה. וכך היא נשארה.
הלכתי משם כשאני מבולבל אבל איכשהו מצאתי את פתח המערה ויצאתי משם ליער
לא ידעתי אם חלמתי.
הסיפור נכתב ביחד עם אביב הנכד המוכשר שלי.