ילדת פלא-פרק 3
כל הכיתה מסתכלת עלי,במבטים בוחנים,ואני בוחנת אותם,יש אחד,שהוא דווקא מוצא חן בעיניי,יש לו שיער די ארוך שמסתיר לו את הפנים,יש לו עגיל בשפה,והוא נראה לי כמו סוג של פריק,אימו,אבל אני לא אתייג אותו,הוא הביט בי,וכשהסתכלתי עליו הוא ישר השפיל את מבטו לרצפה,ראיתי שהוא חסר ביטחון,שהוא מפחד ממשהו,או אולי ממישהו?
הייתה שם אחת,יפה,היא הסתכלה עלי במבט מאיים,זה היה נראה כאילו השגתי לעצמי כבר אויבת חדשה,היא לבשה חולצת בית ספר ורודה צמודה ממש,מכנס קצר,נעלי בובה של חברה מפורסמת,היא הייתה נראתה לי כמו מותג מהלך,כולה הייתה מותגים,המכנס,הנעלים,החגורה,התיק,רואים שיש לה המון כסף,היא עוד אחת שראיתי מזוויות העין שהוא בוהה בי,סובבתי את ראשי והסתכלי עליו,הוא בהחלט נראה טוב.
"זאת נואל התלמידה החדשה" המורה צעקה,"מי מתנדב לתת לה לשבת לידו?דין?היא יכולה לשבת לידך?"
ניסיתי לקלוט מי זה דין,אל מי היא מתכוונת,ואז הילד המוזר,"הפריק",ענה "כן..כמובן.."
הוא אפילו לא זרק מבט אלי,התיישבתי לידו ואמרתי לו "היי אני נואל" וחייכתי,
"אני דין" הוא מלמל,לא כל כך הייתי יכולה לראות את ההבעה על פניו כי הוא סיבב את ראשו והפוני הסתיר את פניו.
"היי דין תפוס"הילד שקודם אמרתי שנראה טוב צעק,וזרק עליו כדור נייר,הכדור פגע בראשו של דין וכל הכיתה צחקה,המורה לא עושה כלום בעניין,כולם מסתכלים על דין במבטים לועגים,כמה הערות עליו עפו באוויר,"כל הכבוד גל","פריק","מכוער","לך תתאפר במקום אחר","חסר חברים","אימו",הסתכלתי עליו וראיתי את הדמעות בעיניו,ראיתי שאם אני לא אעשה משהו הוא יפרוץ בבכי,אני לא יודעת מאיפה בא לי הדחף הזה אבל קמתי מן הכיסא וצעקתי "אין לכם משהו טוב יותר לעשות מאפשר להציק ולקלל?על איזה כיתה נפלתי?כיתה טיפולית כנראה,כי אתם מתנהגים כמו תינוקות,תעזבו אותו כבר"עכשיו כל המבטים מופנים אלי,כולם המומים ממה שאמרתי הרגע,הם מסתכלים עלי,
גל(הילד שזרק עליו את הכדור) שיובש מלפני אמר "אני מצטער" וחייך אלי והסתובב בחזרה אל הלוח,המורה פשוט שתקה,כל הזמן הזה היא שתקה,אני הייתי בשוק,התיישבתי ודין אמר לי "תודה..אבל זה לא יעזור…הם אף פעם לא יפסיקו"
איזה חמוד הוא,אני כבר רואה שהוא ילד מקסים ומדהים כל כך,חייכתי אליו ואמרתי "אל תדאג,אני יצליח להשתיק אותם".
בצלצול להפסקה גל ניגש אלי התיישב על השולחן שלי,חיכה שדין ילך,וישר אמר "יש לך המון ביטחון,עד היום אף אחד לא העז לפנות אלי בצורה כזאת או בצעקות,רואים שאת מיוחדת,את לא כמו כל הבנות האלה שרודפות אחרי את שונה"הוא מחייך אלי,
"אתה יודע?אני גם אף פעם לא יהיה,אתה פשוט חולה,נדמה לי שהתבלבלת בין כיתה א' לכיתה י',הוא המשיך לחייך,הלכתי וניסיתי להגדיל את צעדיי כדי לברוח ממנו כמה שיותר מהר,
"את באמת משהו מיוחד",הוא צעק שהוא עוד לא זז מהמקום על השולחן שלי,הסתובבתי,ראיתי שהוא עדין מחייך את אותו החיוך,כאילו כל מה שאמרתי עכשיו לא הזיז לו בכלל,הסתובבתי ויצאתי מהכיתה.
"נואל!"שמעתי את שון צועק,רצתי אליו וחיבקתי אותו,
"את רועדת נואל,קרה משהו?"
אני הרגשתי שאני עוד שנייה מתפוצצת,הרגשתי שבא לי לבכות,אני לא יודעת למה,אולי בגלל הילד המוזר הזה,דין,או אולי בגלל שצעקתי על גל?אני באמת רעדתי,כנראה פחדתי מגל?
"כלום לא קרה אני סתם בלחץ,בכל זאת,יום ראשון ללימודים.."צחקתי.
"איך הכיתה החדשה שלך?"הוא חייך,
"ממש מדהימה",אמרתי בציניות,
"למה מה קרה?" אני רואה שהוא לא מבין,
"כל הילדים שם,זה כמו כיתה טיפולית,יש איזה ילד שקוראים לו דין שכולם כל הזמן יורדים עליו וקוראים לו פריק,ואני יושבת ליד הילד הזה,ואני מרגישה מן הרגשה מוזרה כזאת,שהוא מדהים!יש לי הרגשה שהוא ילד חמוד שעבר המון.."
"אני יודע מי זה…מהיסודי ירדו עליו,הוא מסכן אבל אני אף פעם לא הייתי איתו באמת בקשר,לא דיברנו כל כך."
"גם יש אחד,בשם גל,שהוא בכלל מגעיל,חושב שכל מה שהוא רוצה מגיע לו,הוא חושב שאני ממש מיוחדת כי אני הילדה היחידה שהעזה לצאת עליו ו.."שון קטע אותי
"את יצאת על גל?????" הוא מופתע,
"כן,חשבתי שמגיע לו קצת ריסון לפה המגעיל שלו"
"נואל..גל.."עכשיו אני זאת שקטעה אותו,
"מקובל?חתיך?לא כל כך אכפת לי.."גלגלתי עיניים,
"כן גם..אבל גל,הוא החבר הכי טוב שלי!"לא הפסקתי לצחוק,
"אתה שון הנחמד והילד הכי מדהים בעולם חבר של גל המגעיל והחשש?"
תגובות (3)
אני כל כך אוהבת את הסיפור!
קודם כל,את כותבת מעולה,
ודבר שני,אני אוהבת איך שאת מתארת את הדמויות,והתיאורים שלך ממש מצויינים.
ונראה לי שכתבת בתחילת הסיפור שלבחור שצחק על דין קוראים גל,ולאחר מכן שינית את השם לגיא…?
טוב,זה לא משנה כל כך.
הפרק באמת היה מצויין!ממש חבל שיש אנשים שקשה להם לקבל את השונה(שונה ממה שהם מכירים).
אני מדרגת חמש!
תמשיכי במהירות,
מחכה בקוצר רוח לפרק הבא:)
מחכה להמשך!!!!!
=)
אוי רק עכשיו שמתי לב,אני אתקן את זה,ותודה רבה :)