יומני היקר פרק י'

סבתא ביקשה ממני לעזור לה ושתינו עברנו סמרטוט לח על העריסות הקטנטנות ולאחר מכן הנחנו את המזרונים לכל אחת ואחת מהן וסבתא בלי שאיש ידע (חוץ ממני כי הייתי לידה) הניחה משהו מתחת לתוך מזרון שבעריסה.

אמא ואבא נכנסו לחדר וכל כך התלהבו שהכל מבריק ונוצץ ובזהירות הניחו את הפעוטות על העריסות שלהן.

רצתי לקחת את הטלפון הנייד שלי והנצחתי את הרגע הזה במצלמה שלי, רגע אשר בעוד שנים אראה אותו בגאווה לשתי אחיותי.

יצאנו מהחדר ואז אמא שאלה באם יש לי הצעות כיצד לקרוא להן איזה שמות אני רוצה אני הכי אוהבת.

"עניתי מיד אופק ושי" . ההורים הביטו אחד אל השנייה וחייכו : שמות מאד יפים התלהבה אמא שלי , אוקיי מה דעתך יוני? נראה לי מושלם השיב אבא שלי המקסים ואז פניתי לסבתא : "סבתא שלי אותי יש לך עדיפות על שם אחר" "ממש לא כי שני השמות שבחרת מהממים".

יששששששש שמחתי כל כך אני אוהבת את אופק ואת אחותה הקטנטנה שי וכך יש לי את שתיהן בדמות האחיות שלי לרשותי בבית.

ההורים וסבתא המשיכו לשוחח ביניהם ומדי פעם הרגשתי כי לאמא יש כאבים והישיבה קשה עליה, אז אמרתי לה: "מאמי אני אביא לך את הכרית שלך כדי שתשכבי על הספה ותנוחי"

"תודה יולי אשמח מאד"

לאחר שארגנתי את אמי על הספה נכנסתי לחדר שלי ורציתי מאד לנגן אך פחדתי שמא אעיר אותן אז יצאתי ושאלתי את הורי באם אני יכולה לפרוט על הפסנתר או לא כדי לא להעירן.

שניהם ביחד היו תמימי דעים והרשו לי לנגן בפסנתר כי הם הוסיפו לא ירגילו אותן לשקט דממה הן תתרגלנה לישון גם כשיש רעש.

"תודה רבה" ומיהרתי לשוב לחדר ואז התחלתי לנגן והמנגינות נעמו לי מאד מאד מחר אשאל את המורה לפסנתר באם גם בעיניה המנגינות ראויות.

ׁ

המשך יבוא