יומנו של גלעד שליט

בשבי כל כך קשה פה למה דווקא אני? אלוהי למה העולם התאכזר אליי? האם זה הגורל זה העתיד???.
"ארוחת ערב!" אמר איש אחד וזרק לעברי עוף ותפוחי אדמה. כמובן לא טעים כמו של אמא אבל לפחות משהו אכיל!!! אני לא אתרגל לזה מתיי ישחררו אותי?? אם בכלל הם מתכוונים בטח רק להוציא אותי חי מפה יעלה לישראל ולצ"הל מליוני אסירים..
אני אבוד אני כל כך מתגעגע לאמא שבא לי לפרוץ בבכי!! על מה זה מגיע לי?? מה עשיתי "טוב למות בעד ארצינו" אבל אם כך אז אני מעדיף למות בעדה ובתוכה!!!!.
למידה זה עינוי, אך אפשר לעבור אותו. אבל עינוי אמיתי זה להיות בשבי גורלי בשמים. אנא רחם עליי הו הקדוש שבשמיים עזור לי!!!. אני תקוע פה בערב למה אין שלום? לעזאזל איתי אני לבכות אפילו לא מצליח. כ"כ טוב אימנו אותי בצה"ל נגד הכל חוץ מזה!!! טוב לפחות אני לא עובד בפרך ולא נלחם על ארוחותי כל יום אבל הייתי מעדיף לעשות הכל חוץ מלא לדעת מה גורלי. מתי אני אצא מפה או שאשאר פה לעד בטח רק בעוד שבוע בחדשות הערב אני יהיה מרכז העניינים רק שלא יראו תמונות מביכות שלי או שיראו אותן אבל יצילו אותי!!!!!!. זה כ"כ מפחיד אני מרחם על זה שמת כשחטפו אותי אך עדיף למות מאשר לדעת שהמשפחה שלך חיה אך לא רואה אותך. "אכלת?" נכנס איש ערבי ושאל אותי "כן" מזל שלמדתי ערבית. "יופי." זרק לעברי כאילו אני יצור לא חשוב. ככה אני מרגיש: יצור לא חשוב ואומלל אף פעם לא הייתי אומלל יותר.
ואז נכנס הוא……………….