יום חמישי בשבוע
יום ה' בשבוע
נדייה מיהרה לצאת מדירתה הקטנה לא לפני שנישקה לשלושת ילדיה שהיו עדיין ישנים.
היא הגיע למחסום והביטה לעבר המקום שאולי הוא ממתין לה שם אך לא הוא לא היה הוא לא חיכה לה.
האור שבראשיתו של יום התפוגג הרגלים לא נשאו אותה, האכזבה הייתה קשה מנשוא.
החיילים חייכו לעברה ושאלו אותה : "את עדיין ישנה נכון"????
"כן ממש כך"
הם בדקו אותה כמדי יום ביומו והיא נפרדה מהם בשלום ותודה.
נדייה מיהרה לעבר האוטובוס כ אם תחמיץ אותו האיחור שלה לגבעתיים יגיע אפילו לשעה שלמה.
היא עלתה על האוטובוס וישבה בספסל האחורי כשעיניה כבויות והמרץ אינם נחלתה נכון להיום.
לשמחתה הדרכים היו פנויות והיא הגיעה לתחנה המרכזית במהירות יחסית.
בכניסה לתחנה המרכזית עמד רוכל ומכר כל מיני תכשיטים לילדות ועוד מתנות לילדים קטנים. היא התכופפה לעבר מרכולתו ובחרה עבור פטמה טבעת חמודה בצבע אדום ולשני בניה קנתה אוטו וטרקטור.
הרוכל הודה לה מכל הלב וחייך אליה :"את עשית לי סיפתח מקווה שהיד שלך תביא לי מזל"
"תהיה בטוח שהיום תמכור את כל הסחורה אני מבטיחה לך"
היא המשיכה לעבר האוטובוס אשר יסיעה אותה לגבעתיים וגם באוטובוס זה היא ישבה בספסל האחורי ואפילו נמנמה מעט כשהגבר הזר כשהגבר המאד קרוב עובר בראשה.
האוטובוס הגיעה לתחנה האחרונה והיא נישארה כמעט הנוסעת היחידה.
"תודה אדוני הנהג" וירדה מהאוטובוס כשהיא נחפזת לעבר הדירה ששם ממתינה לה בעלת הבית ומוסרת לה בדיוק את מה היא צריכה לנקות היום וכשתסיימי תטרקי את הדלת.
"אני מבקשת שתנקי ממש ממש יסודי כי אנו נארח מחר אורחים רבים לרגל יום הולדתו של בן זוגי"
"מזל טוב" אמרה נדייה ונפרדה מבעלת הבית שכלל לא אהבה אך השטר שהמתין לה בכניסה זה היה חשוב בשבילה ובעלת הבית תודה לאל הולכת לעבודה והיא נשארת כאן לבדה.
נדייה ניקתה במשנה מרץ והבריקה כל פינה ופינה, היא התבאסה כי ביקשה מבעלת הדירה להעלות לה מעט את התשלום אך היא כמובן לא שומעת אלא שומעת רק את עצמה שצריך לנקות הכל הכל הכל, מחר יש יום הולדת.
היא סיימה במשך שעתיים בלבד את כל הדירה ורק אז ישבה מעט לנוח והכינה לה כוס קפה ופרסה את הנשיקה מהחלה הטרייה והמחשבות נודדות אי שם לאן ?????
כשסיימה את הפרוסה צלצל הטלפון ועל הקו היה בעל הדירה. "שלום נדייה מה שלומך"??? "תודה רבה מר אגמון"
"אני מבקש לשאול אותך באם תוכלי להגיע אלינו מחר בסביבות השעה 15.00 כדי לעזור לרעייתי להגיש את הכיבוד לאורחים שנארח".
"אבל מר אגמון אין לי אוטובוס בשעה כזאת"
"אז אם תגידי לי בטוח כי תגיעי אסע אליך ומבטיח כי אחזיר אותך גם כן.
"מר אגמון אני מאד רוצה להיעתר לבקשתך אך הילדים שלי מחכים ליום שישי שאקבל אותם מהגנים ומבית הספר זה היום היחידי שאני ממתינה להם ולא להפך".
נעתרת למעבידה
היא יוצאת מהדירה בגבעתיים ולא מאמינה כי מחר היא שוב תגיע לכאן אמנם עם הרכב של המעביד אך מה יהיה עם הילדים שלה.
היא מחליטה לטלפן למר אגמון ולשאול אותו באם היא תוכל לקחת גם את ילדיה שהם מאד מאד מנומסים והתנהגותם הינה ללא דופי.
הוא ענה לה כי יתייעץ עם רעייתו וישוב אליה.
כשהיא כבר בביתה לאחר הנסיעה שהייתה הפעם ארוכה מתמיד ילדיה שמחו כל כך על המתנות שקנתה לשלושתם והטלפון צלצל.
"נדייה רעייתי מבקשת שלא תביאי את הילדים ולכן תצטרכי לשהות אצלנו רק כדי לערוך את השולחנות ולהגיש את המנה הראשונה לאחר מכן אחזיר אותך הביתה כך שבערך תעדרי מביתך לא יותר משעתיים מקסימום."
"אוקי אני אגיע רק לפני שאתה יוצא צלצל אלי כדי להתארגן ולבקש מהשכנה שתשמור על הילדים שלי"
"בסדר גמור והוא סגר את הטלפון"
נדייה סיפרה לפטמה כי מחר תאלץ להיעדר מהבית למשך שעתיים כי אגמון מבקש ממנה שתבוא לעזור להם עם האורחים שהם הזמינו הביתה.
"מאמי השיבה הילדה, לא חשוב העקר שנהיה ביחד כמעט כל היום שישי ובשבת נהיה ביחד כל השבת, אז אנא אל תתעצבי ותודה רבה על הטבעת שקנית לי אני מאד מאד אוהבת אותך וגם את הטבעת".
נדייה נישקה לבתה הנבונה כאילו בוגרת , וזה דווקא לא מוצא חן בעיניה מאחר והיא טרודה ועסוקה עם האחים הקטנים שלה וסופגת את האווירה שנדייה משרה לעיתים מצב רוח לא משהו למרות שנדייה משתדלת לא להביא את הכעסים לידיעתה של בתה המתוקה והנפלאה.
מחמוד ומוחמד שיחקו עם הצעצועים והיו מאד מאד מרוצים.
עננה חלפה מעל ראשה של נדייה היא כל כך מתגעגעת ויום שני נראה רחוק מתמיד אולי הוא יפתיע ויגיע ביום ראשון אולי חייכה אך הוא הבטיח שביום שני זה בטוח.
המשך יגיע
תגובות (0)