יואבי- (ליום השואה)

תראו את האפס הזה, חח. מי הוא חושב שהוא! אמרו כמה ילדים מהכיתה של יואב. יואבי, מה קרה מאחר הביתה? לעג לו יוני. תהיה בשקט אמר יואב. מה אמרת לי? יוני מקלל את יואב בזמן שנותן לו אגרוף. דיי תעזוב אותי! אמר יואב שרץ הביתה בבכי. לפני שנכנס לדלת, הוא הסתיר את הדמעות מאחורי הקפוצ'ון שלו.
"אמא חזרתי!" צעק יואב שהיה אחרי יום לימודים ארוך. "נו איך היה המבחן במתמטיקה חומד?" "מעולה קיבלתי 98!" "ועכשיו ברצינות יואבי, כמה קיבלת? מה זה משנה?! צעק יואב, הרי זה רק מספר! אוף אתך! "יואבי אני אמא שך אתה יכול לספר לי. "טוב נו, קיבלתי נכשל, שוב. אין לי כבר כוח לחיים האלה, דיי נמאס כבר!
יואבי, אני ואבא שלך חשבנו ואנחנו חושבים שעדיף לך לפגוש פסיכולוגית, היא תעזור לך. "אין לי בעיות!" ברור יואבי אבל אני חושבת שכדי לך, קוראים לה דוקטור מיטל והיא מעולה בלטפל בילדים כמוך!
למחרת:
היי שלום אני אימא של יואבי ובאנו לקבל טיפול. "היי שלום בוא יואב שב ואני אעזור לך."
-ביי אימא. לחש יואב בקול מפוחד.
"אז שלום אני מיטל ואני מניחה שאתה יואב. חקרתי קצת עליך וגיליתי שיש לך בעיה של דיכאון, זאת מחלה מסוכנת ולפעמים עלולה להוביל למוות."
אז מה אני צריך לעשות?! לא בא לי למות! צעק יואב.
אין לי הרבה זמן, אז תקשיב לי טוב! צעקה הפסיכולוגית שלרגע הפכה למעט מפחידה, לך לשמורת הנחל מס' 33 ורד ברכבת התחתית עד לתחנה האחרונה ותעצום עיניים בזמן שאתה על הרכבת! אתה מקשיב לי?! תעצום עיניים!
או… אוקי. אמר יואב.
ובאמת יואב הלך לכיוון הרכבת התחתית שבדרום העיר. ריח העשן החזק שעלה באוויר כמעט חנק את יואב. אבל ריח הלחמניות במאפיה ממול היה אף יותר חזק. יואב המפוחד מאבד כיוון ונעלם בין הרחובות. פתאום מבין השממה הקודרת הוא מבחין באיש גדול עם מגבעת, חולצה שחורה ועיניים שחורות. את.. אתה יודע איפה זה שמורת הנחל? שאל יואב בקול מפוחד. שם בהמשך הצביע האיש וחיוך מפחיד מרוח על פניו.
יואב ממשיך את דרכו לרכבת התחתית ואכן מגיע.
הוא עולה עליה ולרגע כמעט שוכח את האזהרה של מיטל. לבסוף הוא עוצם עיניים ונכנס לרכבת המפחידה.
עברה שעה, עברו שעתיים. יואב כבר מתפתה לפקוח את עינו. לבסוף הקול החודר של הנהג כנראה השיכור אומר:" תחנה אחרונה".
יואב יוצא מהרכבת ופותח את עינו.
מה? איך זה הגיוני? אמר יואב כאשר הבין שהוא בתוך סבך ענק של עצים.
מולו היו ארבעה שבילים:
הראשון קנאה, השני אהבה, השלישי חמלה והרביעי דיכאון.
יופי הגעת! צעקה גברת מכוסה בבגדים עטורי יהלומים. בוא אחרי! חוזרת ואומרת. אבל לפני כן, קוראים לי פה במקום המכשפה הלבנה.
טו.. טוב יואב לוחש ומתקדם באיטיות בזמן שבוחן את המקום.
בזמן שאתה בוהה ביער הארמני הקדוש תן לי לספר לך סיפור על ארבעה ממלכות.
לפני 50 שנה היו ארבעה ממלכות כשמות השבילים שראית, הממלכות הם בעצם בתוך הלב שלך. ארבעת הרגשות חיו בהרמוניה מושלמת. אני הייתי המלכה שלהם. פתאום, כשהתחלת את תהליך ההתבגרות שלך, ממלכת הדיכאון החליטה להשתלט על כל שאר הממלכות והעיפה אותי מהשלטון.
בעזרתך אנו צריכים ללכת אל סלע הארמני שבמרכז ממלכת דיכאון ולשלוף את החרב הנעוצה בו משם. לשם כך אנו צריכים את ממלכת קנאה. לפני שנים, דיכאון וקנאה היו ממלכות מאוחדות, אבל קנאה התחילה לשנוא את דיכאון והקימה ממלכה משלה, לכן אני חושבת שרעיון טוב להשתמש ביצר הקנאי שלהם על מנת להיכנס לממלכת דיכאון.
אבל רגע אחד. אמר יואב, לשם מה אנו צריכים את החרב הזו?
רק היא יכולה להביא את האיזון לממלכות, אמרה הגברת.
המשיכה ואמרה- קדימה אני אקח אותך מקום המסתור שלנו.
ודבר אחד נוסף יואב, כל ממכה היא זן של יצורים אחרים. ממלכת הקנאה הם גובלנים, ממלכת החמלה הם אבירים, ממלכת האהבה היא עופות, וממלכת הדיכאון היא דרקונים.
כרגע נלך אל האבירים לבקש מקום מסתור, הם תמיד מסכימים.
בינתיים יואב שעוד לא הספיק להתרגל ליער הגדול רואה דברים שמעולם לא חלם לראות. ריח הנחל ליד מציף אותו זיכרונות, צבעי העלים הססגוניים נותנים ליואב הרגשת חופש. קולי הציפורים השורקות נראה כאילו נלקח מספר פנטזיה.
הגענו! צעקה המכשפה הלבנה.
רגע מה אנחנו באמצע קרחת יער! איפה ממלכת האבירים?
סבלנות יואב. כדי להיכנס לממלכה מסוימת אתה צריך לענות על חידה.
ומה החידה? שואל יואב בקול מעט מתנשא.
היא הולכת ככה מסבירה המכשפה הלבנה:
יום אחד נלקחה נסיכה מהארמון המלכותי על ידי דרקון אכזר.
אביר אציל רץ בעקבות הדרקון לממלכה שלו. בכניסה לממלכה האביר רואה שתי דלתות. על כל אחת מהדלתות יש שומר צמוד שיחסל אותך ברגע שתתקרב לדלת. הדלתות והשומרים זהים לחלוטין. בדלת אחת מתחבא הדרקון ובשנייה הנסיכה, והמטרה שלך זה לגלות מה הדלת של הנסיכה. במידה ופתחת את דלת הדרקון אתה מת, ובמידה שפתחת את דלת הנסיכה אתה לוקח אותה ונשאר חיי. צריך לשאול רק שאלה אחת רק שומר אחד על מנת לגלות בוודאות מה הדלת של הנסיכה. ידוע שאחד השומרים דובר אמת והשני שקר. מה תשאל?
חשב כמה רגעים יואב ומיד ענה: אני אשאל אותו עם הייתי שואל את השומר השני את אותה השאלה מה הוא היה עונה לי.
יפה יואב! אמרה המכשפה הלבנה.
פתאום מהרצפה נפתחה גומה גדולה שממנה עלתה ממלכה גדולה. היכנסו מהר! צעק ראש משמר האבירים מתוך הטירה.
יואב מה שלומך? שאל אחד האבירים. מה אנו צריכים לעשות למענך?
אה…. אמממממ…. אני חושב שעוגת מרציפן תעזור למצב הרוח שלי אמר יואב בחיוך שובבי.
אבל קודם צריך לגשת לעניין, אמר ראש ממלכת האבירים.
יואב, קיימת מסורת שנים רבות של דו קרב בין ראשי ממלכות לרוב על שליטה.
אני חושב שצריך להזמין את זאו לקרב כזה.
כן כן ברור אבל מי זה זאו, אמר יואב.
זאו הוא ראש ממלכת הדרקונים.
במידה וננצח, אמר אחד האבירים והמשיך, נקבל את השליטה בממלכת הדרקונים וניקח את החרב הקדושה מהסלע.
אבל מה דרוש על מנת שננצח את הדרקון?
– להרוג אותו כמובן, אמר האביר והמשיך ואמר, תן לי לשיר לך שיר, שיר שכבר מזמן הפך לאגדה:
אי שם בהרים התגורר דרקון מטיל צללים. בכל פעם שהוזכר שמו לא היה אדם על פני האדמה שיכול היה לשמור על קר-רוח. פחדו נפל על העמים ורבים הגיבורים אשר נפלו בפניו. עד שבא אותו אביר, שערו זהוב כשמש ושריונו כיסה על שריריו. כה אציל היה אותו אביר, מעולם לא התגאה במעשיו. הייתה לו סוסה, סוסה חומה שמעולם לא נראה כמוה. התייצב האביר מול פחד כולם, מול הדרקון הנורא. מה היה שם, זוועות אדם. (תפילה זו לקוחה מאתר האינטרנט של האביר חרשיש).
או… אוקי.
אבל יואב אנחנו צריכים אותך על מנת שתצוד בשבילנו אזפיפית רוח.
ומה זה בדיוק? שאל יואב.
האזפיפית רוח היא דם של דוב תלת ראשי. משתמשים בו כדי לזמן לקרבות מסוג כזה.
איפה בדיוק אפשר למצוא דוב תלת ראשי?
במעמקי ממלכת קנאה, בין שדרת חמדה וכעס.
תיקח אתך סוס. ותדהר לכיוון צפון.
וכך יואב עשה ודהר לכיוון הצפון, יום ולילה עבר הוא לא הפסיק לדהור. כשנכנס לאזור הממלכה ניצבה מולו חידה שתקנה בשבילו את הדרך לתוך הממלכה.
החידה הייתה:
קונים אותי על מנת לזרוק אותי, מה אני?
יואב חשב קצת וענה: עוגן כמובן.
פתאום נוצרה שוב גומה אבל ממנה יצאה מעלית מיוחדת. יואב נכנס אל תוך המעלית שהעלתה ריח עלוב של עובש ופשפשים, היה נראה כאילו מעולם לא השתמשו בה.
כאשר נכנס לממלכה התבוננו ביואב הגובלנים. אחת מהגובליניות אמרה: "איזה נער יפה, גם אני רוצה אחד כזה!"
לפני שהספיקו לחטוף את יואב נכנס לשמורת הכעס ומשם לאחת המערות.
שלום! יש כאן מישהו? צעק יואב. אבל רק שמע הד חוזר.
פתאום מבעד לדממה שמע יואב קול נהמה אכזרי של איש גדול, לא בעצם שניים, לא אלה היו בכלל שלושה?! יואב המפוחד לא הבין מה קורה, ולפני שהספיק לחשוב על לברוח מתוך האפלה קפצה עליו דמות גדולה.
היא פגעה את יואב בבית החזה, ויאוב נזרק על הרצפה, הוא לקח את פגיונו ודקר את החיה.
הוא מגלה נוזל כחול בוהק יוצא לחיה מהוורידים ולוקח אותו בתוך שקיק מיוחד.
בבהלה טראומתית ברח יואב חזרה לממלכת האבירים והגיש לראש המשמר את השקיק.
תודה יואב, והכל הכבוד אמרה המכשפה הלבנה.
לאחר כשלושה ירחי חוטם (הזמן בממלכת הארמני, כשבועיים אצלנו) נקבע בקרחת היער מקום לדו קרב בין ממלכת החמלה לדיכאון.
למען החמלה שבתוכי צעק האביר הלוחם ונשבע שבועת אבירים.
פתאום יוצאת דמות מפלצת דרקון נוראה מין האפלה.
ממדיו של הדרקון היו אדירים, רוחבו כשבעה גברים חסונים וגובהו כשבעה נוספים, וזה רק בעודו מכופף. צבעו היה שחור מבהיק, השחור הכי שחור שראה האביר מימיו. קשקשו היו עבים כתפוחי אדמה וכנפיו נראו כבעלי-חיים נפרדים, גם הם אדירים למראה. מקדקודו של הדרקון בקעו שתי קרניים מסולסלות, כל כך גדולות היו שהאביר החל לדמיין מה יוכל להכניס לחור שייפער בבטנו, "כיסא לפחות", חשב.
האביר הביט בדרקון, לא נראתה בהן שנאה רבה, אך האביר הרגיש שסופו קרב. הדרקון נחר נחירה נוספת שהרעידה את קירות האדמה ופלט להבת אש אל-על. האביר שלף את חרבו, לקח לו מספר שניות להבין כמה טיפשי הוא נראה איתה – הדרקון יכול להשתמש בחרבו כקיסם שיניים. הוא השליך את חרבו וקיבל עליו את המוות כבר.
לאחר שסיים את תפילתו פנה אל הדרקון בנימה אמיצה ואמר לו שאפשר לפתור זאת בחמלה.
הדרקון הביט באביר ומבט עמוק של בלבול ניבט מעינו, ואז הוסיף האביר "תראה את זה כבקשה אחרונה". הדרקון פלט חרחור קצר ומבטו קפא על האביר, לבסוף הנהן ונראה היה שהוא מחכה לדבריו של האביר. "אם כך, מה שמך?" שאל האביר במעט חמלה. הוא הרגיש מטופש מעט מעצם השאלה אך מעולם לא פתח בדברים עם דרקון.
לרגע, רק לרגע היה נראה כי הדרקון מפתח חמלה.
פו! צעק הדרקון ורעמת אש גדולה ומפחידה בכמה שניות כיסתה לגמרי את האביר המסכן שמזמן כבר התפחם לנגד עינו של יואב. חה! חה! חה! זה האביר שלכם? אמר הדרקון בלגלוג.
לא, אני הוא האביר. צעק יואב שעמד חסר אונים כנגד הדרקון. יואב שלף חרב גדולה וקפץ על רגליו של הדרקון וטיפס אל ראשו, שם עמד ודקר את הדרקון.
הדרקון הוטח אל עבר הקרקע בחוזקה ואחריו גם יואב שאיבד הכרה, המכשפה הלבנה בלי לחשוב פעמיים רצה אל עבר החרב שבסלע וניסתה לשלוף אותה, אבל לא הצליחה.
יואב שעמד מאחוריה אמר, תנ.. תני לי לעשות את זה. בכוח רצון, חמלה, קנאה אהבה ואפילו דיכאון שלף יואב את החרב.
והכריז כנגד כולם, מהיום ארבעת הממלכות ישובו להתקיים בהרמוניה.
ועם תסלחו לי, יש לי דרך ארוכה לשוב הביתה.
בדרך חזרה מסבך הארמני על סוסו יואב חייך חיוך שהוסתר מאחורי אבק, חיוך שובבי כזה של ילד טוב.
חייכה אליו המכשפה הלבנה לפני שעלה על הרכבת, חיוך של עיניים כחולות, גומה אחת בלחי ימין, וקמט יפה בצד שמאל.
יואב עלה הרכבת חזרה הביתה והפעם לא עצם את עינו. כשחזר אל הפסיכולוגית הוא אמר לה תודה ומיד רץ הביתה. הוא התעלם מהחיוך שלה, החיוך עם העיניים הכחולות, הגומה הימנית, והקמט השמאלי היפה.
כשרץ הביתה, הוא הופתע לגלות את ארוחת הערב עדיין חמה על השולחן, ואת המחוגים על אותה שעה.
למרות שעברו שנים בארץ ארמני, למרות שעברו 300 ירחי חוטם, לא עברה אפילו דקה.
יואבי, צעקה אמו, איך היה בטיפול?
היה קסום אמא, היה קסום. אמר יואב והלך לישון.
קרן! מה רוני? ענתה אמו של יואב אל אבא שלו. פעם אחרונה שאני לובש את תחפושת הדרקון!