"יד הגורל" פרק י"ח
בשעות הבקר המאוחרות פקחה עין תורנית נירה ולאט לאט נחלצה מהחיבוק של גיל כי ניסתה לא להעירו.
היא נכנסה להתקלח התלבשה וישבה עם כוס קפה הפעם קפה הפוך עם חלב והרהרה כיצד התהפכו חייה לחלוטין במהלך היום האחרון לשהותה בפריז. כיצד יכול היה גיל לטוס יחד איתה כשהוא עוזב את בת זוגתו כשהוא צריך לעבור מבחן מאד חשוב וכל זאת לא היה חשוב בעיניו,
הוא רצה את נירה, הוא התאהב בה נואשות. לאחר כוס הקפה השנייה צלצלה נירה למזיכרה הרפואית שהינה חברה טובה וכששמעה את קולה : "היי שלי שלי המקסימה," "היי נירה היכן את" חזרתי מביקור אצל הורי יומיים מאוחר יותר ולכן אגיע רק מחר לעבודה אני מקווה שתוכלו להסתדר עוד יום אחד בלעדי".
"נירה מתוקה כשאת כאן ולא כדי להחמיא לך אך עובדה שהעבודה פשוט מתקדמת בקצב אחיד רציני ובלי פלונטרים מיוחדים אך כשאת איננה המצב במחלקה שונה לחלוטין, אבל עוד יום אחד נמשיך להתגעגע לנירה בתור אדם מקסים ודוקטור נירה לב הרופאה המהממת"
"תודה שלי נתראה בע"ה מחר על הבקר את יודעת עוד משהו אני מבקשת לומר לך תשחררי את אחת הבנות לחופשה של יום אחד אולי אפילו שתיים כדי שיתרעננו."
"נו מה שאני אומרת זו אמת לאמיתה"
לפתע חשה את זרועותיו השריריות של גיל מחבקות את כתפיה והוא מסובב את הכסא ומלטף את פניה כפי שרק הוא יודע, הנשיקה לא איחרה מלהגיע ורק אחרי כמה דקות שמה לב נירה כי גיל אחרי מקלחת ונראה להפליא.
"דיברת עם המזכירה הרפואית נכון מאמי, וכל זאת את עושה למעני, כיצד אוכל להודות לך""? "תודה לי ע"י האקט שאתה מצטיין בו הוא רכן על הכסא ונישק אותה נשיקות מתוקות נשיקות מלאות אהבה נשיקות שהשפתיים ביקשו עוד ועוד ועוד.
כשהשתחררה נירה מזרועותיו של הגבר הכי גברי הכינה לו כוס קפה וצירפה לו אחת מהעוגיות שקיבלו מהמלצר ביפו. תוך כדי כך שהוא שותה ונהנה מהקפה , הוא לוקח ביס מהעוגייה הטעימה וביס שני נותן לנירה המתוקה.
"גילוש לאן נלך היום? אולי בא לך לנסוע לאן שהוא"?
"אם הייתה לי אפשרות להישאר בארץ עוד יומיים היינו יורדים לאילת משתכנים באחד מבתי המלון היוקרתיים ביותר ועושים כייף חיים אך מאחר ואסור לי למתוח את החבל לבל יקרע היום נסתובב בתל אביב, אזמין אותך לארוחת צהרים במסעדה שאני הייתי סועד בה כל ארוחת צהרים בתקופה שבין סיום לימודי בתיכון ועד לנסיעה לפריז ללימודי הרפואה.
הצעירים לא מיהרו לצאת מהבית הם נהנו ביניהם מאד מאד, סיפרו כל מיני סיפורים על חייהם בעבר על החיים בתוך המשפחה ועוד כהנה וכהנה סיפורים נפלאים.
בסביבות השעה 15.00 הציעה נירה כי יצאו לארוחת צהרים. היא נהגה לעבר המסעדה שגיל המליץ ואכן האוכל היה טעים מאד מאד. הם הזמינו משהו מבושל שהיה ממש טעים ונהנו מאד.
"גילוש לחשה נירה אולי נחזור הביתה ? או שבא לך לטייל"?
"מת לחזור הביתה, מת לחזור הביתה"
הפעם גיל היה המזמין ולאחר ששילם מיהרו לצאת לרכב ושמו פעמיהם הביתה.
שניהם הגיעו הביתה ועד למחרת בבקר לא יצאו ממנו , עד שנירה התכוננה לצאת לבית החולים אך לפני כן חשבה : "כיצד תיסע לנתב"ג ? " "באוטובוס", תקשיב מאמי אתה נשאר עדיין כאן נכון הטיסה שלך יוצאת בעוד שעתיים" תקשיב לי אני אסע לעבודה ואשתדל לסדר לך טרמפ עם אחד מהנהגים שלנו.
מכל מקום אהיה איתך בקשר ואנא את המפתח אל תשכח לשים מתחת לשטיח שליד הדלת".
"הוא חיבק אותה חיבוק אחרון להפעם כמובן הודה לה מעמק הלב על הבילוי הרומנטי על הבילוי הכי מקסים שחווה מעודו והוא מקווה מאד מאד מאד כי האהבה שלהם תימשך ותניב משפחה לתפארת".
נירה יצאה מביתה כשבקושי הצליחה להיחלץ מזרועותיו של גיל. הוא יצא למרפסת ונופף לה יד לשלום.
המשך יבוא
תגובות (4)
מקסים הלוואי וזה ימשיך ככה עם נירה וגיל :) תמשיכי
וואאווו תמשייככיי :]
איזה חמודים הם D:
וואי תמשיכי ♥♥♥ אהבתי !
שבת ברוכה לרוטם , עדן ונועה המקסימות תודות מעמק לבי ההמשך כבר בידי המעכת נקווה שימצא חן בעיניכן בהזדמנות זו אני מאחלת לכולכן שנת אזרחית חדשה נהדרת באהבה בקי ♥♥♥♥