"יד הגורל " פרק ד'
מעניין מה יש בחילה זו אמרה נירה לאמה, נקווה שהכל כשר בתוכה צחקה נירה.
שתיהן המשיכו לשוחח כשרותי מבהירה לבתה את כל העבודות בהתנדבות שהיא עושה אותן ויש לה מכך סיפוק אדיר. נירה שמחה לשמוע כי אמה עוסקת במשהו שמהנה אותה.
הטלפון צלצל ונירה ענתה: "הלו, שלום האם אני מדבר עם נירה"?"
" אכן כן , ומי אתה?
"שמי גיל אלמוג ושמעתי שאחי ביקש ממך להביא חבילה עבורי\מתי אוכל לבוא לקבל אותה"
"בכך עת שיהיה לך נוח אך כמובן תתקשר קודם כי אני מתכוונת לטייל בפריז ולא לשבת בבית"
"נפלא יש הרבה הרבה מה לראות בפריז, אוקי נירה ראשית תודות כי הסכמת למסור לי את החבילה שאני זקוק לה מאד וכשיתאפשר לי בתיאום טלפוני כמובן אגיע לקבל אותה".
"בסדר גמור גיל שמחתי מאד לדבר אתך וכמובן אשמח יותר כשנתראה" "ביי" והטלפון דמם.
רותי הביטה לעברה של בתה והיא חשה שמשהו קורה לה, מה קורה לה היא כמובן לא יודעת אך לפי הבעת הפנים משהו עובר עליה בעקבות שיחה זו עם איש שאיננה מכירה כלל.
"נירה שאלה אותה רותי אולי נרד קצת להסתובב מזג האוויר פשוט מושלם".
בשמחה ענתה הבת לאם, שתי הנשים לבשו משהו נוח ומיהרו לרדת לרחוב. הדירה של ההורים הייתה במקום מאד מאד יוקרתי כנאה לאיש עובד השגרירות ולכן נירה ביקשה מאמה שיסעו למרכז העיר לצפות בחלונות הראווה וכן עוברים ושבים מאחר שכאן כאילו איש לא גר.
אמה הסכימה לכל מלה שאמרה בתה וכן סיפרה לה שבהתחלה גם לה זה היה מוזר ולכן חיפשה עבודות התנדבות, להיות בין אנשים ואם גם לסייע להם אזי מעולה.
רותי עצרה מונית וביקשה מהנהג להסיען לשוק הפרחים. השוק היה ידוע ביופיו הבלתי רגיל, מאות זנים של פרחים היו בו ואין תייר אשר מגיע לפריז אשר לא יבקר באותו שוק.
לאחר כ-20 דקות הגיעו ליעדן. רותי שילמה וביקשה קבלה ושתיהן החלו לטייל בין גן עדין אמיתי. המראה היה פשוט שובה לב. נירה לא הוציאה ולו הגה מפיה הפרחים המלבלבים וניחוחם המשכר כל אלה הסבו לה תענוג ואשר נפלא.
המשך יבוא
תגובות (0)