"יד הגורל" םרק ט"ז
נירה וגיל נפרדו מיוני ויצאו לעבר החנייה של הנתב"ג. הוא חיבק אותה חזק הלכו לעבר המכונית שנירה החנתה במגרש החנייה..
"היא נכנסה לאוטו ופתחה את הדלת שלידה לגיל. את המזוודה והתיק שלה היא הניחה במושב האחורי ומה שהיה לגיל בתור מזוודה הוא תיק צד לא גדול במיוחד.
נירה יצאה מהחנייה ונסעה לכיוון ת"א כשבדעתה היה להגיע מיד לבית חולים אך התכניות שונו בעקבות אותו גבר שפשוט לא נתן לה לחמוק ממנו.
לאחר כ-40 דקות הגיעו לדירתה של נירה שהייתה מאד קומפקטית ומרוהטת בטוב טעם רב.
"גיל זוהי הממלכה שלי לעת עתה, מקווה שבמשך הזמן אוכל להרשות לעצמי לרכוש דירה גדולה וארהט אותה בייעוץ של ארכיטקט"
"בואי אלי עכשיו" היא הגיעה אליו והוא חיבק אותה בסערת רגשות אדירה, משהו שהיו עלום בליבו פרץ החוצה במלוא יופיו, היא ניסתה להשתחרר ממנו אך כנראה לא ניסתה מספיק כי גם היא שקעה ברגשות שהיו בקרבה כלפי הגבר המדהים הזה.
"אני אוהב אותך מאד , אני חש כלפייך כפי שכבר אמרתי קודם לכן חש כלפייך משהו שמעולם לא חשתי המשהו הזה הוא נפלא, הוא מלא רוך מלא ערגה אני רוצה אותך, אני כמה לך אהובתי היפהפייה המתוקה והמקסימה."
"גילוש , אני צריכה לתת קפיצה לבית חולים אתה רוצה להצטרף אלי?,
"שום בית חולים עכשיו , הכל יחכה למאוחר יותר," "אבל אני חייבת" מבטיח לך שאשחרר אותך בעוד שעה , זה סובל דיחוי עוד שעה "????
הוא שב וחיבק אותה בלהט והיא החליטה שהכל יכול לחכות .
מאוחר מאד נכנסה נירה להתקלח ובצאתה גם גיל התקלח ולא פסק להתבונן בה לנשק לחבק וללחוש את שמה פעם ועוד פעם ומפיו זה נשמע שונה מיתר האנשים שקראו בשמה.
הטלפון צלצל ומעבר לקו נשמע קולה של רותי:"נירה האם הכל בסדר?קבענו שתתקשרי מיד כשתנחתי אך לא עשית כך"
"אני מצטערת מאמי, את צודקת , אני ממש מתנצלת בפנייך ובפני אבא, הגענו בסדר גמור "מה זאת אומרת הגענו"? הכוונה שהגעתי בסדר גמור ואני בדרך לבית חולים.
אגב אבא צלצל לאנבל חברתו של גיל כי יש לו תשובה שתישא חן בעיניו אך היא אמרה שהוא יגיע רק בעוד יומיים והיכן הוא נמצא כעת אין לה מושג.
"ואוו אבא יוכל לעזור לגיל להמשיך את לימודיו בארץ"?
"קרוב לוודאי שכן וחבל שאין קשר עימו"
"מאמי ראשית כל תודי לאבא אני בטוחה שזה מה שגיל היה אומר לו ואם מדובר במשהו רציני אזי יומיים זה לא כל כך רחוק, אנא תפצירי באבא שינסה למצוא תירוץ כלשהו ועוד יומיים אנסה להתקשר לגיל ודבר ראשון אבקש ממנו שיתקשר אליכם".
"תודה מאמי ומצטערת שדאגת, נדבר במהלך הימים והכי חשוב תשמרי על עצמך ועל אבא אתם יקרים לי מאד מאד ואני מתה על שניכם.
גיל ביקש את שפתי אהובתו ותוך כדי מלמול שאולי יוכל לחזור ארצה ולהמשיך את לימודיו כאן, נישק אותה בטירוף חושים , ואוו מתוקה שלי אולי החזרה לכאן אלייך יתכן ותתממש בקרוב , הלוואי הלוואי.
השעה הייתה כבר מאוחרת לנסוע לבית החולים ולכן נירה הציעה לגיל ללכת לאיזו מסעדה על שפת הים . הוא הסכים בשמחה רבה ולאחר שהתלבשו יצאו מהדירה ונכנסו לאוטו של נירה לבילוי בת"א, כפי שהיא נקראת עיר ללא הפסקה.
המשך יבוא
תגובות (0)