-יד ביד עם אלוהים

הרגשתי צורך לכתוב ,לא ידעתי עדיין על מה ואז הכתוב נרשם לבד,
כאילו רק חיכה ליד שתכתוב את המילים והמחשבות. ,הכל השתחרר בבת אחת
יד ביד עם האולוהים
לילה אחד,זרוע כוכבים, עת נדדה שנתי, החלטתי לדבר אל האלוהים,
רציתי לשאול אותו כמה שאלות.
פתחתי חלון הבטתי לשמים והיה נדמה לי שאני רואה אותו מציץ מבין הכוכבים,
אז לחשתי לו, ביקשתי ממנו להקשיב לי.
""אני לא מבקשת ממך כלום",אמרתי לו ,"רק תקשיב לי", רק תהיה נוכח בשבילי,
גם אם אתה שם למעלה ואני למטה, תקשיב ותבין לרחשי ליבי..אמרתי לו ושתקתי, חיכיתי לתשובה,
פתאום נשמע רחש קל מלמעלה מבין הכוכבים,
הקשבתי טוב ושמעתי אותו מדבר אלי,
תחילה בלחש, אימצתי את אוזני ואת ליבי כדי שהמילים הנאמרות יכנסו ישר לשם,
ואז ראיתי זוג ידיים ארוכות ושקופות, בקושי רואים אותם, אך הן היו מושטות לעברי וקול קורא לי-בואי,בואי,
"לאן?" שאלתי,"למעלה", ענה לי הקול, "איך אבוא ואיך אעלה ואתה גבוה כול כך
אולי יש סולם? אולי מדרגות סמויות מעין? חשבתי לעצמי והבטתי סביב ,
אל תפחדי ,נשמע שוב הקול, תתחילי ללכת לאט ,אני אחזיק אותך..
התחלתי ללכת, אני באוויר..אבל רגע, אמרתי, אני לא רוצה עדיין ללכת לגמרי,לתמיד,
יש לי עוד מה לעשות על פני האדמה ואולי משפחתי זקוקה לי עדיין.
"אל תדאגי אחזיר אותך שלווה ורגועה יותר, בואי אלי", התחלתי לצעוד בהיסוס ,כמו תינוק שעושה את צעדיו הראשונים,
יצאתי מן החלון הפתוח ואני צועדת באוויר,לא יאומן, נס, אני לא נופלת, אני מתקדמת לאט, והנה ידיים שקופות מושטות לעברי ותופסות אותי בעדינות וברוך..אני הולכת יד ביד עם אלוהים..וואי איזה כייף איזה קסם..
רציתי לשאול אותו את השאלות שלי ,אבל לא יכולתי לדבר מרוב התרגשות ,וחוץ מזה מזה כשניסיתי לפתוח את הפה האויר הקר ייבש לי אותו , אז שתקתי כמו דג..
התחיל להיות לי קר, הוא מרגיש בצמרמורת שאוחזת בי ומיד עוטף אותי במשהו רך כמו מעיל פרווה,
אולי זה שמיכת ענן? נעשה לי חמים ונעים, אני מסתכלת סביבי, המון עננים יפים, ,גדולים וקטנים ,חלקם כסופים כמו הירח ואחרים לבנים כמו נוצות, הכול כל כך יפה..
אני ממשיכה בסיור כשידיו אוחזות בידי והנה אני רואה דמויות מרחפות,
אלה בטח מלאכים ואולי ילדי מלאכים, כי הם כאלה קטנים,אני חושבת..
ואז פתאום נגלה לפני מבנה דמוי ארמון, מדהים ביופיו ,כולו לבן כמו חבילת צמר גפן ענקית,
פה אני מרגישה שנעזבתי, אני הולכת כמו על צמר גפן בארמון, כאילו מרחפת
אני נכנסת לאולם גדול, במרכזו כעין ,
כסא מלכות עשוי מנוצות לבנות כשלג ועליו יושבת דמות ערטילאית, ללא פנים וללא גוף, דמות עטופה כולה לבן. אני מתקרבת בחרדת קודש, מהוססת נעמדת, ואז אני שומעת קול ערב ורך,:
בואי תתקרבי,ילדתי, אל תפחדי, רצית לשאול אותי משהו,נכון? שאלי בתי ,אני מקשיב,
אל תחששי אמרי את אשר על ליבך ובליבך.
וליבי מתחיל לדבר, הוא מקשיב ומבין, אני מדברת ושואלת,אך מניעה רק את השפתיים, ללא קול,
הקול נעלם לי לגמרי, אבל הוא מקשיב ומבין את כל הנאמר ע"י הלב ומתוך הלב.
אני מסיימת בלי אויר, לא יכולה לנשום ממאמץ או מהתרגשות..
אף פעם, אף אחד לא הקשיב לי ככה בריכוז כזה, אף פעם ואף אחד לא הבין את אשר בליבי ,
את אשר אני לא יכולה להגות בקול.
אחרי שהקשיב והבין, התקרבתי,עוד ,עוד, אל תיראי..התקרבתי עוד ואז הרגשתי,
הרגשתי חום מתפשט באברי גופי ומחמם את כל ישותי.
הרגשתי במעמקי ליבי את ברכתו של האל, נרגעתי,ידעתי שעכשיו יהיה בסדר,
ואז הישות נעלמה ואני הייתי רדומה ומנומנמת מאד..
לא יודעת כמה זמן הייתי כך, אבל כשהתעוררתי הייתי במיטה שלי והרגשתי ששלוה עוטפת אותי.
נרדמתי עם חיוך בידיעה שמעכשיו יהיה לי טוב, כי ברכתו של האל תלווה אותי