חנה קליין לא באה יותר למועדון

זה ימים ספורים שחנה לא מגיעה למועדון. החברות שלה יושבות בחדר האוכל , אוכלות בלי תיאבון את ארוחת הבוקר. ביצה קלה ,לחם שחור וגבינה לבנה. אוכל פשוט ומשביע. חנה לא באה , לא אתמול ולא שלשום .
בדרך כלל כשחנה לא באה ,היא מתקשרת לעינת ומודיעה. לפעמים היא חולה, לפעמים היא נוסעת , כן נוסעת ברכבת לתל אביב
לבקר את הקוזינה שלה ,אדל. אבל הפעם הזאת היא לא התקשרה .
אז עינת האחראית במועדון גיל הזהב, מתקשרת לראות מה נשמע .
ובדיוק חנה ישנה .
אוקיי , היא אומרת לאחיה ז'אק, תמסור לחנה שאנחנו מחכים לה ומתגעגעים אליה .
טוב,טוב עונה ז'אק בקוצר רוח. השעה עשר בבוקר.חנה מהמשכימי קום . מה קרה לה ?זה לא באופי שלה ,לישון כלכך הרבה בבקרים.
וככה עבר לו עוד שבוע .
חנה התקשרה למועדון . דיברה עם עינת. הודיעה שהיא לא תבוא יותר .
איך שהוא היא צריכה לעזור לאחיה, וגם אין ידה משגת לשלם את הוצאות המועדון.
וככה הפסיקה חנה לבוא .

חברתה אלינה התקשרה בערב , ביקשה לדבר איתה .
ז'אק ענה,בקושי מצא תירוץ עלוב לא לאפשר את השיחה .
אבל בכל זאת היא התקיימה .
אז מה חנה ?מה את עושה כל היום ?
למה את כבר לא באה ?
את כועסת על מישהו ?
את חסרה מאד במועדון !
חנה בקול ענות חלושה אמרה שאחיה לא מוכן לשלם את הסכום הגבוה הנדרש למועדון והיא תשאר בבית.אין דבר היא תקרא ספרים , מגזינים, היא תראה טלביזיה, היא אוהבת לראות את האח הגדול .
אלינה כועסת , מה זה צריך להיות , מה את ילדה קטנה?לא מגיע לך קצת להנות?לפגוש אנשים ? להיות במסגרת חברתית?
אני לא מבינה את זה … אומרת למחרת לחברים בשעת ארוחת הצהריים.
ימים ספורים אחרי השיחה הטעונה עם אלינה, נודע במועדון כי חנה נפטרה .
האשה שישבה בבית בחוסר מעש ,קצה בחייה ,קיבלה דום לב , מצער ומשברון לב.
אחיה ז'אק הופיע בוקר אחד.
מה אתה לא יושב שבעה ,שאלו האנשים ?
כן באתי רק לקחת עיתון .

חנה סיפרה תמיד שז'אק הוא העוגן שלה .
לא היתה לה משפחה מלבדו.
מעולם לא נישאה ולא היו לה ילדים.
הילדים של ז'אק היו כמו הילדים שלה . היא קנתה להם מתנות ופינקה אותם. משפחתו של ז'אק אימצה אותה. חוץ מז'אק ומאדל הקוזינה בתל אביב לא היתה לחנה נפש חיה.
וכשז'אק אחיה הצעיר החליט לקמץ בהוצאותיה, הוחלט שתפסיק לפקוד את המועדון וכך נגזר דינה.
החברות , החברים , כל באי המועדון התכנסו בעצב לספר על חנה שהיתה אשה טובה ונדיבת לב ותמיד דיברה רק טוב על האנשים.כולם אהבו אותה וכיבדו אותה.
עכשיו הצטערו על לכתה.