חיפושים אחר האח האובד. פרק 1, תגובות המחנה.
נקודת המבט של ליסה:
כשהגעתי למחנה אלכס שאל אותי בפה מרוח פטל, "מה קרה ליסה?" לא הספקתי לענות לו. קראתי ללילי. לילי היא כמו היא החברה הכי טובה שלי. תמיד עוזרת לי בהחלטות ומתייעצת איתי. סיפרתי לה הכול והיא אמרה: "אני יספר לכולם." הבטתי בה ואמרתי, "מחר נצא לדרך. תגידי לכולם לארוז." לילי הנהנה ורצה לספר לכולם. אני פחדתי, תמיד, וזאת הסיבה שברחתי מהבית, מתגובה. בבית, תמיד אמרו לי: "מה, לא כולם צריכים לסבול בגלל הצרכים שלך!" ומזה פחדתי. אבל כשהגעתי, כולם ניגשו אליי בחיבוק, והבנתי, שהם יעזרו לי. לירן חייכה ואמרה: "אל תדאגי, כולנו יחד כמשפחה. ואנחנו נעזור לך בכול מחיר." מהצד ראיתי את לי מביט בה במבט חולמני צחקתי, לי הסב את מבטו במעין קטע של: 'אני לא עשיתי כלום, אני מתעסק בעניינים שלי.' חייכתי ללירן ונתתי לה חיבוק. הבטתי אל לי ועשיתי עם היידיים תנועות של נשיקה. הוא הביט בי בכעס. ג'ייסון דחף אותי ואת לירן והחלקנו. הוא צחק, ואני ולירןם הבטנו אחת בשניה במבט ה:'נקמה. את יודעת מה לעשות נכון?' לירן קמה והברישה אבק מהג'ינס שלה. היא הביטה לעבר לי וגם ג'ייסון, ניצלתי את ההזדמנות ושתינו קפצנו עליו. הוא נפל על ג'נה, היא כעסה וזרקה עלינו פטלים בשלים. מאאד! 2 פטלים החטיאו ופגעו בלילי. לילי חייכה וזרקה פטל על ג'ייס ואלכס, שזרקו דומדמניות על כולנו. כולנו צחקנו והשמש שקעה. החלקתי על ג'ייסון והוא טפס אותי. הבטתי לו בפנים. עיניים חומות וחמודות, שיער שחור מטולטל.התרוממתי וקלטתי שצריך להתארגן. אלכס ליקק שאריות של פטל מהיד, ולילי אמרה: "נצא מחר בבוקר." התארגנוו לשינה. אני ישנתי ליד לילי ולירן. קלטתי שלי שוב מביט בלירן. היא נרדמה, ואני לא זזתי אז הוא חשב שאני ישנה. הוא התקרב עלייה והביט בה. קמתי ודחפתי אותו קלות והוא אמר: "ליסה. אם את מגלה, אני לא יודע מה אני יעשה לך!…" צחקתי ונתתי לא סטירה. נרדמתי עם חיוך על הפנים. ולירן לצידי, ממלמלת: "לי," . אני חושבת ששניהם אוהבים אחד את השני. לא נרדמתי בגלל ליאו. לא היה לי זמן אפילו לפנטז על ג'ייסון. התנחמתי בזה שמחר נצא לחפש אותו. בכל פינה, בכול חור, אני יחזיר אותו. אני מבטיחה.
תגובות (4)
נראה שהחפירות שלי עזרו ^^
^^
מעניין.
רק הערה אחת קטנה,אני בעתיד זה עם א'.
לדוגמא: אני אספר לכולם ולא אני יספר.
תודה שהוספת את הדמות שלי.
זה מהמם…
מחכה להמשך לאב!
לאב יו