חיי המרתקים

קוראים לי דוד (שם בדוי) בגיל שבע וחצי שברתי את היד. אחרי שבועיים היה לנו טיול לפארק מים. ולא יכולתי לבוא כי היה לי גבס. אז הסעה לקחה אותי ועוד כמה חברים מוקדם לבית שירדתי מהאוטובוס הנהג אמר לי לחצות. (בלי שהוא הסתכל במראות בכלל) התחלתי לחצות ובא רכב והעיף אותי 3 מטר לגובה וכתוצאה מכך נגרם נזק לגוף (היה לי גבס) נפלתי על הגבס. שנפלתי עם היד והגבס זה הגן לי על הראש כי הראש נפל ישר על הגבס. הגעתי לבית חולים ועברתי ניתוח של 12 שעות אחרי זה יוצא הרופא לאמא שלי עם שקית וגולה קטנה. ואומר:"זה מה שהיה בפה של בנך. והמזל שזה לא נכנס לו לקנה הנשימה" אחרי חודשיים בקומה (זה כמו שישנים ולא מתעוררים חודשיים) התעוררתי והייתי על כסא גלגלים והיו לי מלא טיפולים מיוחדים כדי שאני יצליח לקום ולחזור לעמוד ולהצליח לדבר. הטיפולים לא עזרו. כמו שאומרים "עם קצת זמן וכוח רצון אפשר לעשות הכל" אבא שלי בנה בשבילי מעקה ארוך בחצר והתחלתי להזדחל לידה ולנסות לעמוד. ולבסוף הצלחתי לצעוד. ולאט לאט גם לרוץ ולדבר אני עכשיו בן 17 עבר עשור מהתאונה ששינתה את השקפות חיי…