חיים לבד פרק 1- אני יודעת…

"אני אוהבת אתכם הכי בעולם!" אמרה אמא כמילות פרידה. "אוולין" עתה פנתה אלי. "את ילדה כול כך מיוחדת. תמשיכי לרקוד בלט יפה שלי" אמרה אמא ודמעה זלגה על לחיה. היא חיבקה אותי ועברה לתאומות, רוזלינד ואמרלד. "אל תריבו בנות" אמרה אמא ברכות. "רוזלינד, תמשיכי לשיר, אמרלד תלמדי עוד ועוד ועוד עד שתהיי מדענית אמיתית!" אמרה אמרה וחיוך עצוב על פניה.
"אבל מה זה שווה אם את לא כאן?" שאלה אותה. "האחיות שלך כאן" ענתה לה. "ומקס כאן" הסתכלה על בנה היחיד.
"מקס, אני יודעת שזה מעצבן שאמרלד ורוזי הכי קטנות אבל אל תציק להן חמוד שלי" אמרה. "אני יודעת שיום אחד תהיה חליליי נהדר!" הוסיפה.
"קלי…" פנתה אל בתה הבכורה. "אני סומכת עליך" אמרה והרצינה מבט. קלי הנהנה וחיבקה אותה חזק. כולנו חיבקנו אותה חזק חזק. לא רצינו לעזוב.
היא עזבה את ידינו והתעופפה לה לרכבת.
דמעה בודדה ירדה במורד לחי. אולי קלי היא הבכורה אבל אני אחריה ומיהו צריך להיות חזק. גם קלי תצטרך לפרוק קצת רגשות.
חיבקתי את קלי. "אני מתגעגעת…" לחשתי. "אני יודעת" אמרה קלי. "אני יודעת…