חדר 124

יש גלים, הם סוחפים אותי לאנשהו, לא עוצרים ואני גם.
אני קמה, סביבי קירות עירומים לבנים, ואני לבושה בכותונת מפחידה.
לפתע אני נזכרת. ג׳ים הסיע אותי ביאכטה של אבא שלו ליד החוף, ו… ומה קרה אחר כך? למה אני פה?
אה, כן. נזכרתי. נקלענו לסערה ענקית, ברקים נשמעו מכל מקום, הרוח נכנסה לפנים שלי, האוויר המלוח והרטוב אפף אותי, כשג׳ים ביקש לבדוק מה קורה בחלקה האחר של היאכטה, בדקתי אותו, הוא היה בסדר. חזרתי לג׳ים, ואז היכה ברק ביאכטה, הכל היה נורא מהיר אך הרגיש כנצח.
הברק היכה, ואז הרעם, היאכטה התרסקה לשני חלקים, על אחד אני ועל השני ג׳ים.
אומרים שבדקות האחרונות של החיים רואים לפנייך את על מה שהיה חשוב לך, ואני ראיתי את אימי, אבי, אחי הקטן, ואת ג׳ים. ואז, נפלתי למים. צפתי על הגב, והסערה נרגעה כאילו לא הייתה. יש גלים, הם סוחפים אותי לאנשהו, לא עוצרים ואני גם.
ואז, הגיע לו מסוק, ואסף אותי. בדקות ההבאות, ערכו לי שאלות שונות, ואז, אמרו לי שירדימו אותי, כדי שלא יכאב. בכל זה אני נזכרת בבהלה ענקית, ואז השאלה החשובה מכל עולה בראשי- איפה ג׳ים?
הריצה הכי מהירה בחיים שלך, אמורה להיות כשאתה בורח מהמוות, או כאשר אתה מנסה להציל מישהו יקר לליבך ממוות.
אבל כנראה זאת הייתה הריצה המהירה ביותר שלי, הריצה אל חדר מספר 124 בו היה ג׳ים.