זכרונות מבית סבתא

״זה בשבילך ״ היא אמרה ,״ בשבילי ״ 
היססתי לא הבנתי את דבריה , ״כן זה בשבילך סבתא קנתה זאת ליום הולדתך״ 
סבתא , אמרתי לעצמי אבל היא עזבה אותי לפני חמש שנים , לא הבנתי מה הולך פה , תקחי את זה התקשה דודה מרגלית , לקחתי את הקופסה מידה , 
אך לא פתחתי אותה , שמרתי אותה ליום הנכון באמת , הערב ירד לו ואני התישבתי בחדרי , ניסיתי להבין מה בעצם דודה מרגלית ניסתה להסביר , ארי היא כבר איננה היא עזבה אותי מול עיני אני זוכרת את זה ממש טוב , איך שהיא אמרה לי שהכול יהיה טוב, אבל בסוף שום דבר לא יהיה בטוח , אני זוכרת את החיבוקים החמים שלה , את התרופות לריפוי , היא הייתה הכול בשבילי , אך לא הבנתי איך היא אשירה משהו עבורי , לא פתחתי את הקופסה שמרתי אותה , כעבור שנתיים שככה עברו בלי כלום , דודה שלי חזרה לארץ לביקור , אחת מהשיחות שלנו הייתה באמת קשה , היא ישבה וספרה לי על חייה של סבתא , ראיתי איך שמעיניה מחה דימה , והדמעות לא פסקו , היום שסבתא הזה אותי זה היה יום הולדתי , זה היה עבורי גם יום של שמחה אך עצב בלי רוחה , 
כול כך רציתי אותה להרגיש שוב את הטעם של פעם , הטעם שמזכיר לי שהכול תמיד שקט ורגוע , אך שום דבר אינו בטוח , היא הלכה ואשירה רק עקבות קטנות אחריה , ביום ההולדת ה18 החלטתי בפעם הראשונה לפתוח את הקופסה שדודה מרגלית נתנה לי , 
עוד לפני שפתחתי את הקופסה הרגשתי את ליבי מתקבץ כאילו נישבר מביפנים , הרגשתי את כול הסדקים שלו פיתום מופיעים , כי בעצם זה הזיכרון שלי מימנה , פתחתי אותה עם מפתח , הקופסה הייתה באמת ישנה כול כך , 
כשפתחתי אתה התגלה למראה עיני שרשרת ובה תמונה , תמונה שלי עם סבתא , ובה כול ה100 מכתבים אחרי כול השנים , המכתבים השונים שלא קראתי מעולם , 
פתחתי מכתב אחד , 
״ יקרה שלי ,חיים של סבתא אני יודעת שאת קוראת את זה עכשיו וזה מרגיש לך מוזר אני יודעת שאת עצובה ושילבך קצת קר , אושר של סבתא אני מתגעגעת אליך כול כך אך בליבי יש דבר אבן קטנה שישבה לי בלב כול השנים האלה , את זוכרת את החיבוקים החמים של סבתא את ניגוני הלילה , את הנשיקות בכף היד את זוכרת את כול זה יפתי , אושר שלי את זוכרת שסיפרתי לך שהוריך להרגו בתאונת דרכים , אך אני מצטערת זה אינו נכון , הספר לך את הכול , 
****
כשהיית קטנה רק איך שברת לעולם , אימך שלצערי היא הייתה ביתי , לא רצתה בך , היא נכנסה לדיכאון אחרי הלידה הראשונה שלה , כול כך כאב לי עליך שאת לא הרגשת את החום ואהבה של אימא , אביך היה הלכוליסת , כול החיים שלו הוא חי רק ככה וכשאת באת לעולם אמרתי לעצמי שאני רוצה שאת תיהיה שונה מיכולם , שונה ממעשי אביך ואימך , אני לקחתי אותך וגדלתי אותך בביתי כול השנים האלה , נתתי לא ארחים טובים , לימדתי אותך איך להסתדר בכול המצבים ,עכשיו , אני יודעת שזה כואב לך אך אני איני דואגת כי אני יודעת שאת כבר גדולה מספיק ושאת כבר מבינה , 
אוהבת ושומרת עליך מלמעלה סבתא, 
*****
אחרי שקראתי את המכתב התחלתי להבין הרבה דברים , שלא משנה יש כול מיני דרכים ואת הדרך שלי פה בעולם אני עשיתי ככה , וזה מה שבורא עולם רצה לעשות לי , למרות כול הדמעות למרות כול הכאבים החלטתי ללכת לבקר את סבתא שלי בבית הקברות , שנכנסתי לשם הרגשתי הרגשה כאילו סבתא אלי קרובה , בכיתי על קיברך סבתא , בכיתי על כול השנים , על כול הכאבים ועל כול השברים , את יודעת למה סבתא ?! , 
כי את היית זאת שלא עזבת אותי מעולם , אך גם ברגע הרע שלך שהיית צריכה להיפטר אשרת לי משהו זיכרון , 
ואותך אני לעולם לא השכח 
אוהבת אותך הכי הרבה שיש בעולם , 
סוף ,