זכרון ישן פרק 2
אני לא ממש זוכרת את ההלוויה … יש לי זיכרונות מאוד מעומעמים , הריח המסריח של הבושם של דודה יונה , שלחצה אותי אליה בחיבוק דוב מעיק , הבכי החרישי של אמא , שלא היה מוכן להפסיק. והפנים של אבא, מאובנות, הבעה אטומה , הוא פשוט עמד שם הביט , אבל ידעתי. ידעתי שהוא כבר לא שם .
ידעתי שכלום לא הולך להיות בסדר … היא הייתה כמו אמא שלי , כמה פעמים אמרתי לה מילים בלי מחשבה , כמה פעמים גרמתי לה כאב , כמה פעמים לא הערכתי את המילים אחות גדולה
האוטו שלה החליק על הכביש…פשוט החליק . והיא כבר לא תחזור .
הלילות שאחרי השבעה היו קשים , קיוויתי שהזמן ירפא , אבל הוא לא , הכאב נשאר בהינו , ואפילו התחזק , הוא היה מסתובב לי בגוף , משאיר שובל של חתכים מדממים כל פעם חוזר באותם המקומות , והם לעולם לא נסגרו .
תגובות (3)
אוי, איזה עצוב! :'(
מוות תמיד מותיר שובל של כאב אחריו, גם אם אני אפילו לא כל כך מכירה את הדמות שאבדה…
הכתיבה שלך כל כך יפה, יש לך כישרון – תטפחי אותו ואת תהי סופרת גדולה יום אחד :)
תודה :)
גם את….