זכרון ישן פרק 1

אתם זוכרים משהו מגיל 11? כשאני שואלת מישהו אם הוא זוכר משהו מגיל 11 הוא מחייך ואומר לי "רק במעומעם" ואז שוקע בזיכרונות.
אבל אני זוכרת , אני זוכרת בחדות את השנה המסויטת הזאת , את אותו יום אני זוכרת , שבו הודיעו לי את אותה הודעה נוראית …..זה היה ביום שלישי בשבוע הראשון של סוכות. כן, הזיכרון בהיר מאוד…. היה גשום , אני ישבתי וקראתי הארי פוטר , החמישי , הטלפון צלצל . וזו הייתה אמא ,
" היי אמא מה נשמע?" שאלתי
הנשימה של אמא הייתה נרעדת מעבר לקו " מה? ענבר? תביאי לי את אבא "
העברתי לה את אבא הוא ענה והתחיל לדבר איתה במהירות , בבליל של מילים שהשתלבו אחת בשנייה יכולתי לשמוע רק חצאי מילים , זו ההייתה דרכו של אבא להתמודד , כך הבנתי אחר כך . אחרי כמה דקות הוא שם ז'קט ליטף לי את הראש , הביט בי במבט מבולבל , מלמל משהו ויצא החוצה.
המשכתי לקרוא עוד כמה דקות , אבל משהו לא הסתדר לי.
בתוך ערבול של רגשות התקשרתי לנויה ,החברה הכי טובה שלי בעולם כולו . היא תמיד ידעה לומר את הדבר הנכון . אבל גם אחרי שדיברתי איתה , משהו בפנים לא הרגיש לי נכון .
. התקשרתי לאבא , אחרי כמה צלצולים הוא ענה ,
אמרתי "אבא? אני אישן לבד בבית הלילה? מה עם מיכל? היא לא תבוא?"
הוא לא ענה , וההרגשה שלפני כן הייתה עוד מבולבלת החלה להתמקד במהירות מפחידה.
ופתאום זה הכה בי בעוצמה, משהו רע קורה .
. " מתוקה אנחנו נחזור מחר .. " אבא לחש בשקט וניתק.