זיכרונות מהילדות

שם הסיפור:זיכרונות ילדות פרק 1
פרק1
למה,למה זה חייב להיגמר כך? זה לא יכל להיגמר אחרת?ככה חשבתי לעצמי עמוק עמוק בליבי ואז פתאום הרגשתי את זה,הזיכרון מילדותי חזר אליי…..הכל התחיל כשהייתי בת 5 הלכתי לרחוב ליד ביתי הייתה חנות צעצועים ושם הייתה בובה שמצאה חן בעייני אבל הייתה כול כך יקרה וכל כך רציתי אותה ואז ראיתי במטושטש את אמא באופק , עם המון ירקות ופירות בסל…שאלתי אותה : "אמא,לאן הלכת?" אמא ענתה לי "הלכתי לשוק,לקנות ירקות". אז הלכתי אני ואימי הביתה ואמרתי לאמא שאני אעזור לה עם חמשת השקים….שני שקים נתנה לי אימי ואת שלושתם הנוספים סחבה היא… פתאום,דקה לפני שפתחנו את שער הגינה הגיעה משום מקום מכונית גדולה שחורה עם חלונות שחורים,ואז יצאו מן המכונית שמונה גברים הלבושים במסכות שחורות ובגדים שחורים,אמא , כמובן הגנה עלי אך זה לא עבד…….אמא אמרה לי : "מירי , רוצי מהר ואל תסתכלי לאחור" ואז אמרתי לאימי : "ומה יהיה איתך אמא?" אבל מרוב פחד אחרי שניה שהסתכלתי לאחור כבר לא היה שם אף אחד….המכונית נעלמה וכל אנשיה ואימי נסעו…אמא בסך הכל הגנה עלי אבל חשבתי לעצמי מה יקרה לה?מה הם יעשו לה? אז רציתי מהר לסבתא,דפקתי בדלת והיא פתחה ואמרה " נכדתי, מה קרה?" עניתי בבכי :"שמונה אנשים שחורים לקחו את אמא" סבתא בחיפזון הכניסה אותי לבית….פחדתי נורא,מלמלתי לעצמי מיליון ואחד דברים שעלולים לקרות לאמא……….באותו הערב אבא בא לבקר את סבתא ושאל " היכן אשתי שלי ? מה קרה לה" עניתי לאבא בחיפזון " שמונה אנשים הלבושים שחור לקחו אותה ונסעו….התחלתי להוזיל דמעות וסבתא ואבא חיבקו אותי חזק…..סבתא בכתה ואבא חיזק אותנו ואמר "אני אמצא אותה…… אתן עוד תראו…." אבא למחרת יצא מוקדם מהרגיל כדי לחפש את אימי ואני וסבתא חיכינו שעות על גבי שעות ואבא לא חזר……כעבור יומים חזר אבא מוכה ושאלנו אותו אני וסבתא "מה קרה?" אך לא הייתה שום תשובה מאימי…ידעתי אז שאיבדתי אותה ופחדתי לאבד את שאר משפחתי….. הייתי שבועיים עם אבא וסבתא במחשבה אחת גדולה "מי אלה שלקחו את אימי? לא הפסקתי להזיל דמעות ומשפחתי היו שם כדי לחזק אותי…..פתאום שמענו דפיקה חזקה בדלת ואני בלי היסוס חשבתי זו אימי אך לא…….. בצד השני של הדלת היו שמונה האנשים שלקחו את אימי…. ניסיתי בכל כוחי לסגור את הדלת ולא הצלחתי…..רצתי מהר מהר לחדר שסבתא ישנה בו…..קראתי לאבא בחדר ממול אבא בוא מהר…אבא יצא מהחדר ואז שמענו בום!!!! אבא התמוטט על הריצפה …… סגרתי את דלת החדר והתחלתי לבכות….סבתא קמה ונבהלה האנשים השחורים ניסו בכל חוזקם לפתוח את דלת חדרנו …… אך לא הצליחו….. כעבור שעתיים יצאתי אני וסבתא והיה שקט מוחלט! האנשים הלכו מפה ולקחו איתם את אבי….הבנתי שזה רק אני וסבתא….