זה שינה את החיים שלי- פרק 8

~פרק 8~
בסוף השיעור נכנסה המחנכת שלי לכיתה. היא התבוננה בכיתה וניראה כי היא מחפשת מישהו. אחר כך היא נעצרה עם העיניים עליי. "אוי הנה את דנה, את יכולה לבוא אליי רגע?" היא אמרה.
ניגשתי אליה….
"דנה, מה נשמע?" המחכנת שלי שאלה וניראתה כאילו היא לא יודעת איך להתחיל איתי את השיחה הזו.
"הכל בסדר…" עניתי בשקט.
"תקשיבי…" המחנכת עצרה לשנייה וחשבה מה היא הולכת להגיד ואז המשיכה. "תקשיבי דנה… אמא שלך אמרה לי להודיע לך כל פעם אם מצבך של אביך משתנה.."
קטעתי את המחנכת ואמרתי "יש משהו חדש לגביו??"
"כן דנה, מצבו קצת הדרדר והוא הוכנס לעוד ניתוח, הכי מסובך בין כל הניתוחים שהיו לו. אמא שלך לא פירטה הרבה, אבל ביקשה להודיע לך שתבואי אחרי בית הספר לבית החולים."
החזקתי את עצמי שלא לבכות, לא ידעתי איך אני אחזיק עוד שעתיים בבית ספר, אני אשתגע מרוב דאגה!
כשנכנסתי לכיתה כולם הסתכלו עליי, ניסיתי להיראות רגיל שלא יבואו וישאלו שאלות אבל דווקא מי שהכי לא רציתי שישים לב שאני עצובה, דווקא שם לב.
"הכל בסדר?" הסתכל עליי עומר.
מה להגיד לו? חשבתי לעצמי. לשקר שהכל בסדר או להגיד לו את האמת כי אני סומכת עליו שהוא יגיב בבגרות?
"סביר.." לא ידעתי מה להגיד אז הלכתי על האמצע.
בגלל שהכל היה באמצע שיעור, לא הצלחנו לדבר הרבה אז עומר שלח לי פתק "אני צריך לדבר איתך בלי קשר למה שקורה, ואני ממש מקווה שהכל יסתדר לטובה"
"מתי נדבר?" שלחתי לו חזרה. "אני צריכה להגיע אחרי בית הספר לבית החולים…"
"אוקיי אז אני אלווה אותך, נדבר בדרך, טוב?"
"קבענו".
~צלצול לסיום הלימודים, כולם התחילו להתארגן ולצאת אני ועומר נשארנו אחרונים, לקחנו את הזמן כי רצינו כמה שיותר שקט מכולם…~