זה שינה את החיים שלי- פרק 6

~פרק 6~
הבשורות הטובות עוד לא הגיעו, הדמעות המשיכו לרדת, היום הרע בבית החולים המשיך. הרופא ניסה להיות עדין איתנו, לתת לנו תחושה אופטימית…
"הוא נכנס לניתוח עכשיו, הוא התחיל לקרוס, נכנסו עם עגלות החייאה וכרגע מנסים לייצב את המצב שלו. רק שתדעו, הרופאים עושים הכל כדי להציל אותו.." הרופא אמר.
קיוויתי כל כך שהוא יצא מזה, דאגתי לו, התיישבתי במקום ליד אמא ופשוט לא זזתי, הייתי רק שקועה במחשבות שלי, העלתי זכרונות, התפללתי לשלומו. ישבתי שם כל כך הרבה זמן עד שכבר הגיע הערב.
"דנה מאמי שלי, יש לך בטח שיעורים וגם כבר מתחיל להחשיך, אולי תלכי הביתה ואני אשאר פה?" אמא אמרה לי וליטפה את שערי.
הסתכלתי עליה ולא הייתי בטוחה אם אני רוצה ללכת עכשיו. "אני דואגת לאבא, אני רוצה לשמוע מה הרופאים אומרים וגם… אני לא רוצה להיות לבד בבית, הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה להיות לבד" עניתי בקול חנוק.
"לכי לשיר או אביטל או תזמיני אותם אלינו הביתה, מחר אחרי בית הספר תגיעי לכאן, הכל יהיה בסדר אם אבא עד אז.." אמא דיברה בקול רגיל ואז הוסיפה בלחישה "אני מקווה".
שוב התקשרתי לאביטל והפעם גם לשיר. הסברתי לשיר הכל והזמנתי אותן אליי, כשהן באו אליי הן השכיחו לרגע את הצרות, זכרתי איפה אבא שלי נמצא אבל לפחות לא הייתי לבד והרגשתי יותר טוב.
פתחנו את החדשות ושמענו על התאונה הזו של אבא שלי, הם אמרו שעוד לא מצאו את הפוגע.
אני אביטל ושיר הסתכלנו אחת על השנייה וכל אחת אמרה משהו בסגנון של "הלוואי שימצאו אותו", "מגיע לו להרקב בכלא" ועוד.
לא יכולתי לשמוע את החדשות אז העברנו ערוץ וראינו אקס פקטור.
אחרי זמן מה הפלאפון שלי צלצל, ניגשתי אליו היה כתוב "אמא", התחלתי לרעוד קצת, ידעתי שזה חדשות על אבא, עניתי וקיוויתי לאיזשהי בשורה טובה ממנה..
"דנה מה נשמע? איך בבית?" אמא שאלה בקול חלש.
"הכל בסדר, אני עם שיר ואביטל" עניתי אבל לא באמת התכוונתי שהכל בסדר איתי, כי אני בחיים לא דאגתי ככה, אבל לא רציתי להלחיץ את אמא אז אמרתי שהכל בסדר. "מה שלום אבא?" הוספתי.
"הוא יצא מהניתוח, הוא עבר אותו בהצלחה אבל מצבו עדיין קשה, בהמשך הוא יעבור עוד ניתוחים, מחר אחרי בית הספר תגיעי לבית החולים?" אמא ענתה והייתה נשמעת עייפה ומותשת, והאמת שמאוד הבנתי אותה.
"ברור, מקווה שעד אז יהיה בשורות טובות…" עניתי.
אני אביטל ושיר הלכנו לישון, יום למחורת לא היה לי כוח להגיע לבית הספר אבל בכל זאת הלכתי, נזכרתי שאולי הכל רע אצלי כרגע אבל אני יושבת ליד עומר ואולי גם בזכותו אני ארגיש פחות בודדה…