זה שינה את החיים שלי- פרק 13

~פרק 13~
לא הצלחתי להרדם, פשוט שכבתי על הגב ובהיתי בתקרה. פחדתי שאמא תצא כשאנחנו ישנים ותנסה לפגוע בעצמה שוב, ושהפעם היא תצליח…
היה כל כך שקט, תקתוקי השעונים בבית היו הרעשים היחידים, היה נדמה כאילו הבית מת. בעיניים פקוחות מנסה לשמור על עצמי ערה כמה שיותר התחלתי למרר בבכי, על כל מה שקרה היום, בכיתי חזק, אבל בשקט. הוצאת הכל. כל מה שהיה לי.
לאחר כמה דקות רוי נכנס לחדרי "אני לא מצליח להרדם, קשה לי." הוא אמר בקול חלש, והתיישב על מיטתי. הרגשתי כי רוי ואני צריכים להיות קרובים מתמיד, ובדרך כלל הייתי צועקת עליו על זה שהוא מתיישב במיטתי, אך היום, פינית לו מקום, ליטפתי אותו, חיבקתי אותו, הרגעתי אותו ובסוף הוא נרדם.
השעה הייתה 1 בלילה, שלחתי לעומר הודעה, רציתי לקבל קצת תמיכה, קיוויתי שהוא אולי ער, אבל לא הייתה תשובה. שלחתי לאחר מכן הודעה לעוד כמה חברות שלי, אבל כולן נרדמו, אין מי שידבר איתי.
הייתי מותשת מהיום שעבר עליי, הייתי מותשת מלבכות. עייני נעצמו לאט לאט. בסופו של דבר, נרדמתי.
כאשר נרדמתי חלמתי כי אמי פוגעת בי, בעצמה ובאחי הקטן רוי, ראיית הרבה כאב, בכי, דם. זה היה חלום רע, סיוט! ישר התעוררתי. הסתכלתי על רוי, ראיתי שהוא ישן וניסיתי להרגע, אבל לא הייתי שקטה. הבטחתי לעצמי שאני לא נרדמת כדי לשמור על אמא ובסוף נרמדתי, פחדתי שפיספסתי משהו. הלכתי לסלון, ראיתי שהכל בסדר. אבל עדיין לא הייתי שקטה, הייתה בי תחושה שלא ניתן להסביר אותה כי משהו השתבש. התקרבתי לחדר של אמא. נעמדתי ליד וחשבתי לעצמי "קדימה, את יכולה לפתוח את הדלת, רק קצת, כדי לראות שהכל בסדר…" שיכנעתי את עצמי במשך כ-10 דקות שאני צריכה לפתוח את הדלת. בסופו של דבר, פתחתי אותה קצת, בשקט, בזהירות, רק חריץ קטן, הסתכלתי ו….