זה שינה את החיים שלי- פרק 12

~פרק 12~
הגענו הביתה, נתתי לעומר נשיקה על הלחי והוא המשיך לבית שלו. נכנסתי לדירה וכאשר נכנסתי רוי ישר רץ אליי וחיבק אותי כאשר הוא בוכה חזק, כשהלכתי לפארק הוא בכה חלש הרבה יותר, הבנתי שמשהו קרה.
"מה קרה, רוי?" ירדתי על הבירכיים ונתתי לו חיבוק.
"אמא.. אמא" הוא מלמל, אך לא הצלחתי להבין למה הוא מתכוון. לא ידעתי מה להגיד לו, איך לגרום לו להפסיק לבכות, עמדתי מול פניו האדומות חסרת מילים. נתתי לו חיבוק, ושאלתי- "מה אמא?"
"היא ניסתה לפגוע… לפגוע בעצמה ו.. ובי." לאט ובשקט רוי הצליח להוציא את המילים מפיו. לאחר שאמר את דבריו המשיך בבכי מר וכבד הרבה יותר.
לא האמנתי למה ששמעתי, אפילו לא שאלתי מה היא עשתה, ישר התחילו לצוץ לי כל מיני מחשבות בראש. אמא שלי האישה הכי חזקה שהכרתי. שום דבר, אף פעם לא שובר אותה. ראיתי אותה בוכה אולי פעם אחת בחיים שלי לפני המקרה הזה, היא תמיד משדרת אור ושמחה.
רציני להכנס לחדרה ולברר מה קרה, אם היא צריכה עזרה או תמיכה, רציתי להגיד לה כמה אני אוהבת אותה. נזכרתי איך היא הייתה כשהגענו הביתה ופחדתי להכנס לחדרה שוב. התקרבתי מספר פעמים לכניסה לחדרה, עמדתי מול הדרת הסגורה, פחדתי לפתוח אותה, פחדתי להפגע. במקום זה, נשארתי עם רוי. חיבקתי אותו, ליטפתי את ראשו לאט, ככה עד שנרגע. לאחר שנרגע אמא יצאה מחדרה. "אמא.." באתי לקרוא לה, אך היא התעלמה, לקחה כמה פרוסות לחם וקוטג' והלכה לחדר, שוב.
"רוצה שאני אכין לך משהו לאכול?" שאלתי את רוי, ניסיתי להחליף את האווירה למרות כל הקושי.
"כ..כן" רוי ענה. אני קמתי לעבר המטבח ורוי נשכב על הספה שבסלון.
הכנתי לרוי ולי מספר שניצלים בצורת כוכבים, חיממתי שאריות של פסטה שהיו במקרר ועשיתי סלט.
"רוי, בו האוכל מוכן" קראתי לו. שנינו התיישבנו ואכלנו, דיברנו בינינו, ניסינו לשכוח לרגע מהמציאות הרעה, מהמציאות הכואבת.
אחרי הארוחה העברנו ביחד את הערב, צפינו בטלוויזיה, שיחקנו במחשב, כל כך קרובים לא היינו אף פעם לדעתי. אחרי כשעתיים של צפייה בטלוויזיה התארגנו לשינה והלכנו לישון. לא הצלחתי להרדם, פשוט שכבתי על הגב ובהיתי בתקרה. פחדתי שאמא תצא כשאנחנו ישנים ותנסה לפגוע בעצמה שוב, ושהפעם היא תצליח….