זה שינה את החיים שלי- פרק 10

~פרק 10~
לאחר מכן שנינו נכנסו לבית החולים והגענו למחלקה איפה שאבא שלי מאושפז. כשנכנסתי ראיתי את הגב של אמא שלי, התקרבתי אליה, נגעתי בכתף שלה, היא הסתובבה אליי והביטה בי. כל הפנים שלה היו אדומות מבכי, ניגשתי אליה וחיבקתי אותה. בלחש ובדאגה שאלתי אותה "מה קרה אמא? ואיפה רוי?".
אמא המשיכה לבכות ובקושי הצליחה להוציא מילה מפיה ולאחר דקה- שתיים היא אמרה לי "זה הזמן להפרד מאבא, הניתוח כשל". כאשר אמא סיימה את דבריה והתחילה לבכות חזק יותר. אני קפאתי, לא יכולתי לזוז או לדבר. הרגשתי שחלק ממני נקרע, לא האמנתי למה שאני שומעת וגם אני התחלתי לבכות. "מה?! הוא נפטר?" שאלתי בבכי חזק "ואיפה רוי?" המשכתי לבכות. אמא חיבקה אותי והרגשתי איך היא רועדת. "כן מתוקה שלי, הוא איננו. ואל תדאגי לרוי, הוא אוכל עם סבתא בקפיטרייה, הוא כבר יודע מה קרה אבל חיכינו לך כדי שנפרד ממנו ביחד". המילים שהיא אמרה צרמו לי, כי חשבתי לעצמי שאני הולכת עכשיו להפרד ממנו כשהוא כבר לא בחיים, צרם לי שלא הספקתי כל כך לדבר איתו מאז מה שקרה מאז התאונה, לא באמת הספקתי לומר לו כמה אני אוהבת אותו. והכל קרה דווקא ביום שרציתי לספר למשפחה עליי ועל עומר.
לאחר שאמא חיבקה אותי הלכתי לעומר, ביקשתי ממנו שילך ושנדבר מאוחר יותר כי לא רציתי שהוא יראה אותי במצב הכי גרוע שלי.
"תשארי חזקה, אני אוהב אותך. נדבר מאוחר יותר" עומר אמר וחיבק אותי בחוזקה. בדיוק לאחר שחיבק אותי רוי וסבתא שלי הגיעו וכולם היו מוכנים ללכת להפרד מאבא.
לאחר שכולם נפרדו מאבא, סבתא שלי נסעה לבית שלה ורוי, אמא ואני נסענו לבית שלנו. בדרך כלל, רוי מאוד אוהב לדבר, לצחוק, להצחיק אבל היום הייתה הנסיעה הכי שקטה שיש, כולם היו עסוקים במחשבות שלהם, כולם בכו….