זה היה ביתי ..
זה קרה , בלי ששמתי לב לא חשבתי שזה יקרה אם רק שניה אחת אני לא יהיה שם ..
כלכך אהבתי את המקום הזה .. את היער היתי שם תמיד .. ופתאום יום אחד שלא באתי
קרתו את כל העצים לא יכולתי לדבר ..
רק בכיתי .. בלי מעצורים .
זהו עכשיו אין לי את המקום שלי .. המקום שיש בו את השקט הזה ..
ואת ההרגשה שהכל בשליטה .. אין לי אותו אין לי איפה לצרוח כמה החיים שלי בזבל ..
כמה אני עצובה שההורים שלי התגרשו ,
כמה אני עצובה שאני מאכזבת את אמא שלי .
כמה אני עצובה שאני לא מסתדרת בבית ספר ,
כמה אני עצובה שיש לי רק חברה וידיד .. שהו אין לי כלום בעולם הזה .
אין לי את המקום הזה שאני מדמיינת את כל מה שאני רוצה שאני בירח שאני בכוכבים שאף אחד לא אומר לי מה לעשות ומה לעשות .
שבו הדמיונות שלי שולטות , ולא כל העולם המושחט והמגעיל הזה !!
תגובות (11)
תמשיכי :)
אלף.
אני מזדהה, מאוד מאוד מאוד עם האדם הזה.
אבל, אני יודעת שלמען האמת שיש לו יותר מחברה וידיד, ושאימא שלו אוהבת אותו, ולא רק מאוכזבת, והמורים פשוט מניאקים ובגלל זה יש בעיות בבית הספר.
זה ממש יפה.
תמשיכי :)
אלין
ויש שיר כזה:
"זה היה ביתי,
עם גינה, ולול היה ביתי
……היה שלי היה שלנו,
עם שחר יגורו בו זרים,
ואנחנו עם כול הזכרונות נעלמים…..,"
זה הפזמון :)
מרגש.
ואלין, את קוראת מחשבות… זה אחד הכוחות שלך בתור סופרת?
תודה רבה .. חח ואלין אני יודעת (;
מקדמת אותך בברכה חמה לרגל הצטרפותך לאתר "סיפורים" אהבתי מאד מאד את הסיפור הראשון שלך ומאחלת לך המון בהצלחה ממני בקי ♥
היי תוודה בקי <3 ,
את מנהלת פהאו משהו כזה ? (:
*פה
תמשיכייי
נכנסתי לקיר שלך..
אחרי שהגבת על סיפור שלי,
ומאד אהבתי את הקטע הזה!
דרגתי :)