"וזה יבוא אתה תראה" פרק 4
הבטתי במשאית המתכתית שהחלה לנסוע והחלה להיעלם ….
"אני אחלץ אותך מהמוות …." לחשתי לעצמי , בתקווה שישמע את הבטחתי.
חזרתי לביתי והתהלכתי לכיוון חדר השינה של אימי. החלתי לדפוק על דלת העץ הסגורה , אך , שמעתי את קולה של אימי ושתקתי. היא דיברה עלי.
"ברברה , אני לא יודעת מה לעשות , " היא אמרה לכיוון הטלפון "אני מתגעגעת לכלבתי האהובה ואני רוצה בן משפחה חדש לבית!"
הייתה שתיקה של כמה דקות …
"אני רוצה לומר את לביתי ואני לחוצה …" "אם ואני אתחרט , זה יישבור את ליבה של ביתי."
"צודקת ברברה" , "אנחנו הולכות לאמץ כלב!" שמעתי אותה אומרת. היא ניתקה את הטלפון והתקרבה לכיוון הדלת. "וואו" , לחשתי לעצמי … "פעם ראשונה שאני מצטטת ועוקבת אחר שיחותיה של אימי."
הלכתי בצעדים מהירים לכיוון הסלון והדלקתי טלוויזיה.
הייתי בטוחה שהיא רוצה לומר לספר לי על האימוץ , אך היא הלכה לכיוון המטבח.
-כעבור ארבעה ימים-
השעה הייתה שלוש בצהריים , חזרתי מבי"הס , מחשבותיי בנוגע לכלב הזאב הלכו וגברו …
החלטתי ללכת לכלבייה ולראות מה שלומו.
עשיתי זאת בסתר …. אמרתי לאימי שאני הולכת לחברה ובמקום זאת לקחתי אוטובוס ונסעתי במשך חצי שעה לכיוון הכלביה שבו כלב הזאב שלי נמצא.
הגעתי לשם , הכלבייה הייתה עם חצר ענקית ומגודרת , יבבות ונביחות של כלבים באו מכל עבר.
כלבים שחורים , חומים , לבנים , אדמוניים ומגוונים קפצו על הגדרות ורצו אותי , רצו שאני אקח אותם משם.
עברתי את החצר במהירות ונכנסתי לחדר האירוח …
"גברתי , אפשר לעזור לך?" שאלה אותי המזכירה בדלפק , היא הייתה די מבוגרת , שערה היה אדמדם ושפתייה היו כהות. קמטים רבים היו על פניה.
"כן ," עניתי. "אני מחפשת כלב זאב , צבעו אפרפר ועיניו כחולות … אם אפ-" , "כן , היה אצלנו אחד כזה , מישהו אימץ אותו לפני כמה דקות , אם את רוצה עוד משהו .."
שמחתי כל כך! לא האמנתי שהוא מצא בית , שאלתה קטעה את מחשבתי.
"לא תודה ," עניתי והשפלתי את מבטתי לריצפה והתהלכתי לכיוון הדלת.
לפתע הסתובבתי ועניתי לה " דווקא , אני כן רוצה עוד משהו! את מספר הטלפון של מי שאימץ אותו."
"אוקיי" היא הסתכלה עליי במבט חשוד אך היא רשמה את המספר בתוך דף צהבהב.
לקחתי אותו והלכתי לתחנת האוטובוס.
הגעתי לביתי והייתי כל כך עייפה , כך ששכחתי להתקשר לבעל כלב הזאב.
-כעבור שלושה ימים-
"מתוקה …." התעוררתי לקול אימי.
"יש לי הפתעה!" , "אנחנו מאמצות כלב!"
"באמת?!" שאלתי בהתרגשות.
"תתלבשי ובואי נלך …" , "אנחנו הולכים לתחנת ההסגר צ'רלסט!"
"יש!" צעקתי בהתרגשות ורצתי לכיוון ארון הבגדים והתכוננתי.
בזמן שאימי התקלחה , נזכרתי ששכחתי להתקשר לבעל כלב הזאב …
התקשרתי אליו , קול עמוק ענה לי , "כן?" , "שלום אדוני." עניתי בביטחון עצמי מופרז , "סיפרו לי שאימצת כלב זאב ואני רוצה לדעת אם אנ-" , "ילדונת , לא אימצתי שום כלב זאב … החזרתי אותו לתחנת ההסגר!
הוא נשך אותי ושבר את ידי" "הלו? , הלו?"
הטלפון נפל מידי , פתאום השבוע שחלף עבר במהירות … היום הוא הולך למות … היום ימיתו אותו!
-המשך יבוא-
תגובות (2)
יש!
מוקדש לי, אני מאושרת D:
תמשיכי מהר מהר, ואוי לך אם את הורגת את הזאב הזה!!!!!!!!
רומי של אהובתי
ואוו אני נרגשת ברמות על כי את מקדישה לי סיפור כה יפהפה, זה פשוט גרם ללבי לעבוד שעות נוספות ☺☺☺.
אני מודה לך מתוקה שלי ומבקשת כי תמשיכי במהירות שיא לרגש אותנו עם הסיפור המדהים שאת כותבת♥♥ ולא נותר לי אלא להביע את תודתי ממני בקי ♥♥♥♥♥♥