"וזה יבוא אתה תראה" פרק 3

"שקט , כלב משוטט" שמעתי את גריפין זועף בכלב.
גריפין היה איש בשנות ה-30 לחייו , שערו היה שחור וחלק והוא הגיע לכתפיו.
עיניו היו חומות וקרות , הוא היה שרירי ותמיד לא רציתי לפגוש אותו … עד לרגע זה.
"גריפין …" לחשתי ויצאתי מהגינה. הוא הביט בי ופניו לא הראו שום רגש. "לאיזו תחנת הסגר תיקח אותו?"
שאלתי בחשש.
גריפין הביט בי ולאחר כמה רגעים ענה "הזאב הזה נראה די מסוכן ולא נראה לי שמישהו ירצה לאמץ אותו. אנשים מעדיפים כלבים קטנים ומתוקים ולא כלב תוקפני כמוהו." גריפין הביט בי והידק את רצועתו של הכלב והכניס אותו למשאית הקטנה שבה היו עוד שני כלבים , אחד מהם היה גור צעיר שצבעו לבן וכתם חום עיתר את גבו … השניה הייתה כלבה שחרחרה וזנבה היה קצוץ. שניהם רצו להינצל …. הרגשתי זאת.
הוא הכניס את הזאב שיתפתל ונאנק מכאב חד שפילח את גרונו מהרצועה לתוך המשאית וטרק את דלת הסורגים.
לפני שגריפין נכנס למכונית הוא הוסיף "ורק שתדעי , אני לוקח אותו לתחנת ההסגר "צ'רסיט". יש למופרע הזה עוד שבוע לחיות …ואם לא ימצא בית …. את יודעת מה יקרה לו".
הייתי המומה.
הזאב הזה , שריגש אותי כל כך יומת באי צדק ואני לא אצליח לעשות עם זה כלום.
הזאב הביט בי מבעד לסורגים המתכתיים שהיו בתור חלון. הוא ידע עד כמה מר גורלו …
"וזה יבוא , אתה תראה …. הידיים הארוכות יתחזקו והלב השומר לא להיפגע , יפעם בקצב טבעי כמו שהטבע רגיל …" שרתי את המשפט שעלה לי בראש.
קיוותי שתיהיה לו אפשרות … להינצל מהמוות.
הוא עצם את עיניו ולפתע המשפט הזה עלה לי בראש … "יש לי סיכוי להינצל , אני יודע …"
דמעות זלגו מעיני , פשוט לא הייתי מוכנה לוותר … לא הייתי מוכנה ….

-המשך יבוא-