וולקאם – פרק 2
היא מתחילה להוריד מעליי את הבגדים, לא הייתה לי שום דרך להתנגד או לעזור לה, אז שכבתי שם, באוויר על הגב, בוהה בתקרה ומוחזקת על ידי רצועות הסקוצ'. מנסה במאמץ בלתי פוסק להתנתק מזה ולחשוב על דברים אחרים. לא משנה כמה פעמים אני אעבור את זה, זה עדיין מביך, וממש ממש משפיל.
עוברות כמה דקות ארוכות עד שהיא מורידה מעליי את כל שכבות ההגנה, הפיג'מה המכנסיים, התחתונים ואפילו את החזייה.
זהו, היא סיימה, אני ערומה, היא מזמזמת איזה שיר ישן שאני לא מכירה ומנסה לעורר את תשומת לבי, כדי שאני אתייחס אליה, ואחזור למציאות. "אני רוצה בגדים יפים" אמרתי באנגלית עילגת, משום מה היא הבינה אותי. והוציאה מהארון ג'ינס כחול וארוך, חולצה לבנה, מקושטת בפרחים קטנים צהובים, רקומים בחלקה העליון וחזייה.
הייתי מופתעת שהיא מצליחה לעשות את שילוב הצבעים היפה הזה. וזה שימח אותי קצת, כי לא ציפיתי שזה מה שיקרה. רציתי לפרגן לה על הלוק המקסים שהיא התאימה בשבילי, אבל שוב כמו שקרה לי פעמים רבות בעבר, לא מצאתי את המילים באנגלית ונאלצתי לשתוק.
היא הלבישה אותי, והרגשתי הקלה גדולה כאילו העניינים חזרו להיות תקינים. ואז היא לחצה על הכפתור והמנוף הנחית אותי לאט לאט אל תוך המקום הבטוח שלי, בתוך כיסא הגלגלים.
הדבר הבא שחשבתי עליו הוא הג'ינס. ידעתי שמכנסיים עם כפתור, ביחוד כאלה שלא נמתחים יקשו על ליז לקחת אותי לשירותים.
אבל, לא היה לי לב להגיד לה לחליף לי שוב בגדים, וגם לא ידעתי איך לומר זאת באנגלית.
מצד אחד נכון יכולתי לחפש בגוגל וזה לא בסדר שלא הקלתי עליה. אבל מצד שני, לא היה לי כוח לחפש, ופחדתי לאחר לשיעור הראשון.
לא רציתי למשוך יותר מידי תשומת לב, למרות שזה דבילי, כי הכיסא מושך תשומת לב בין אם אני ארצה בכך ובין אם לא…
וכן אני גם לא מתביישת להגיד שרציתי להתלבש יפה, להיטמע בתוך ים הסטודנטים ביום הראשון ללמודים. ולהרגיש קצת שייכת בתוך המון הג'ינסים והחולצות הלבנות. להפסיק ללבוש בגדים גדולים ונוחים להלבשה, ולהתחיל ללבוש בגדים יפים. להיות ייצוגית, מתוקתקת.
אבל למרות כל הסיבות המקלות לכאורה, הרגשתי שאני לא בסדר. בכל זאת הייתי אמורה להקל עליה, לעזור לה. לא כל כך נעים נכון? אז וולקאם
תגובות (0)