הקלדות
אני מסתכלת על הצג שאומר שהתחברת לפני 48 דקות ,
חושבת עד כמה זה אירוני שפעם הוא הראה את הסימן ״מקליד״ בכל רגע נתון .. ועכשיו היידים שלי רועדות מלחשוב להקליד לך.
הנוכחות שלך חסרה , היית חלק בלתי נפרד מחיי . אנשים לא הבינו מעולם את מה שהיה ביננו, עד כמה זה היה תמים ונטול אינטרסים . עד כמה כל אחד מאיתנו היווה לשני כמקום מפלט , אחד כזה מבלי ששופטים אותך , שאתה יכול לומר כל דבר שמתחשק כי זה לא ישנה שום דבר.
אתה חסר לי , ואני יודעת שזה רגש שגוי אבל אני לא מצליחה למנוע אותו .
אני מודעת לעובדה שכמו שהמערכת יחסים שלנו הייתה חזקה , היא גם הייתה הרסנית .
אני יודעת עד כמה נפגעתי ממך , ואולי פגעתי בך .. אבל מרגישה ששווה להחזיק בזה .
אני מתגעגעת אליך , ומתסכלת אותי המחשבה שהידיים עכשיו מקלידות במסמך שלעולם לא יגיע לנמען שלו.. בזמן שהראש מקליד אליך.
אני מעדיפה לחשוב שטוב לך עכשיו , שאיפה שלא תיהיה אתה מאושר , ואז נעצבת מהידיעה שאני לא שם כדי לדעת בוודאות.
אני מתגעגעת אלינו , כי גם כשהיה קשה לפחות היה אותנו , היינו כמו גלים
מידי פעם מתנפצים על החוף ,
לפעמים מוצאים פשרה.
מוצאים את הזמן לגעוש ולקצוף,
אבל גם להיות שלווים ולהנות מהרגע .
ולא כמו עכשיו , שה״כלום״ ביננו תופס תאוצה.
אני מנסה לחפש את הדרך לחזור ונאחזת בזכרונות שנשטפים החוצה ,
נראת לאחרונה לפני 57 דקות , ואני ביינתים מחכה שאראה את הצג שלך ״מקליד״
בזמן שאני , מקלידה מהלב .
תגובות (0)