הקבצן ברחוב הראשי

קר לי. השמיכה האדומה הקטנה שאני שוכב עליה אינה מבודדת אותי מקור המדרכה, אולי בקצת אך זה לא מספיק. כל גופי רועד, איני יודע כיצד להתחמם, אז אני מחליט לקום וללכת , מכסה את עצמי בשמיכה האדומה הדקיקה שמצאתי שיחים. הרעב מתחיל להשפיע עלי נדמה לי שכבר ארבעה ימים לא אכלתי אוכל הראוי לאכילה אלא רק שאריות מזון אשר מצאתי בפחי האשפה הנמצאים בכל פינה. אני מתקדם לברזיה ושותה, כל לגימה גורמת לי להרגיש שפוי וער יותר ויותר. מכונית עוברת על ידי במהירות, העשן היוצא ממנה מחמם אותי לרגע ואז הקור שב, מקפיא ומצמרר. אני שותף את פני במים הקרירים שלפני רגע הרוו את צמאוני העז, וכך אני ממשיך, חסר כל לכיכר הראשי, אולי היום יהיה לי מזל ואקבל עשרים שקלים לקניית כריך וג'קט. אני יושב על המדרכה, ברחוב ראשי, ידיי פונות לפנים מתחננות נואשות לקבלת שקל. השמש זורחת ואתה האור, האנשים והמכוניות, לכולם כיסים מלאים בכסף, מסתכלים רק על עצמם, לא איכפת להם מזקן חסר בית כמוני, שגורש מעבודתו. מכוניות חולפות על פני במהירות, עוצרות ברמזורים, אנשים הולכים, מסתכלים עלי וממשיכים חושבים שבגלל שיש הרבה קבצנים לא מגיע לי כסף, שאני לא מחפש עבודה. איש עובר מולי וזורק לידי מטבע של שקל אחד. קמצוץ תקווה זורח בלבי ונכבה. קיבלתי שקל אחד, לא מספיק לקניית כריך. אני רעב, בטני מקרקרת, המחשבה על מזון גורמת לי להחלטה קיצונית שאני עושה מדי יום, אני קם ולוקח עמי את שמיכתי ואת השקל ואט אט חולף על פני הפחים, על פני האנשים, לא מוצא אוכל ראוי בקצת למאכל ולא מקבל אגורה. אולי האנשים במכוניות יתרמו משהו לקבצן מסכן המתחנן נואשות למזון? אולי כן ואולי לא אבל אני חייב לנסות, בטני נקרעת מרעב ואם לא אמצא מאכל אני עלול להתמוטת. אני דופק על שמשות, מכונית מכונית, ושקל לא נכנס לידי, איש אחד לא פתח את חלונו ואהבתי לאנשים הולכת ודועכת, מבין שאני לבד בעולם. אני דופק על שמשת מכונית לבנה ובפלא השמשה נפתחת ובמושב הנהג יושב איש אשר מביא לי שטר של מאה ומחייך, וממשיך בדרכו. אני מודה לו מקרב לב, האושר צף, שוחה בלבי ומשפריץ לכל עבר החיוך מטפשת, ואני רץ באושר לעבר דוכן מזון מהיר. מביא את השטר ומבקש מזון בשווי חמישים שקלים שיספיק לי ליומיים. את החמישים הנותרים אני שומר, מי יודע למה אזדקק אותם? אני ממשיך ללכת ונכנס לפארק , פורש את השמיכה האדומה הדקיקה על הדשא שמח כמו שלא הייתי זמן רב ומיד נרדם, יודע שאנשים כמוהו הם מעטים ומקווה, שמחר יהיה יום נהדר כמו היום.