הפתק האחרון

הוא הסתכל עליי, עם העיניים המהפנטות שלו,
זה היה נראה שהעולם עצר ורק שניינו היינו בכיתה שרק אנחנו המשכנו לזוז.
הוא התקרב, עם החיוך המקסים שלו, והלחיים המסמיקות, הוא היה קרוב כל כך.
הוא הציא פתק מכיסו והושיט את ידו לתת לי את הפתק, היד שלו רעדה קצת.
באתי לקחת את הפתק אבל ילד אחר התנגש בו. שניינו החזקנו את הפתק, והפתק נקרא, הייתה לי חתיכה קטנה מהפתק, רציתי לפתוק את כל הקימוטים.
אני הסתכלתי עליו במסתוריות, והוא היה נבוך,
הוא לקח את החתיכה שנשארה בידו והסתלק משם במבוכה.
לא הלכתי אחריו, לא יכולתי,
חיכיתי במקום ופתחתי את חתיכת הפתק הקרוע ושם היה כתוב,
"אני אוהב אותך" זה ריגש אותי, אבל הריגוש היה לשווה,
אולי זה היה הפתק הראשון
אבל זה היה גם הפתק האחרון.