הפרפר

הפרפר, כמו האדם, גם הוא נולד, לחברה של זחלים זהים לו, אך קצת שונים. מיום הולדתו, הוא מתמקם על העלה שהכי מתאים לו, ומתחיל לאסוף מזון. בחברת אחיו הוא גדל ומתפתח, מהאוכל שאסף בעצמו, ובעזרת אחרים. בחייו, עברו לידו וליד אחיו, חיות רבות, וחלק מאחיו, מצאו את מותם עם אותם חיות. סערות רבות העיפו עלים והפרידו את הזחל מחבריו הזחלים. אך הזחל המשיך ואכל, וגדל, הוא למד איך להתגונן מאותם חיות, מתי לברוח, ומתי להישאר. ביום מן הימים, כשהזחל כבר שמן, והחליט שהוא בשל, הוא התחיל לרקום סביבו גולם, בית קטן שיגן עליו בתקופה זו של החיים, כמו אחיו, הוא מצא בית, שיעטוף אותו, ויגן עליו, מהעולם שבחוץ. וחלפו הימים, וחלפו הלילות, והזחל שבר את הגולם שהגן עליו, ועכשיו הוא כבר פרפר יפיפה. הם עמדו שם, הפרפר ואחיו, וכל פרפר, נפרד שלום מחבריו, ויצא לדרך. הפרפר הקטן, אחרי כל השנים, יצא לדרכו האחרונה, חכם ובטוח. כשהוא אף בשמיים, בדרכו האחרונה, הוא נזכר בעברו, איך גדל כזחל קטן, והוא תמיד ידע שיבוא היום, והמוות לא רחוק. הוא ציפה לו, נשאר לו עוד יום בודד אחד לחויות, אך הוא לא חשש משקיעת השמש, שתביא אתה את הסוף, הוא התענג על זריחתה, שפותחת את ימו האחרון. הוא אף בשמיים, והצרות לא עזבו אותו. ברוחות חזקות, בגשם ובסערות, הוא נשאר עומד, והמשיך בדרכו. הוא חלף על אגמים, הרים, ונופים. הוא שתה מפרחים, התענג על טעמו המתוק של הצוף, וכשלטאה גדולה הגיעה, הוא לא נתן לה לעצור אותו, הוא המשיכך לעוף, הרחק משם. ובחלוף הזמן, כשהשמש ירדה כמעט עד הים, הוא מצא לו בת זוג, אתה הוא עף ורקד בשמי התכלת, ובסיום דרכו, הוא התיל אתה עוד ביצים, כדי להקים עוד משפחה גדולה ומאושרת, ועוד זחלים שיגדלו להיות פרפרים יפים. ובסוף היום, הוא ישב על קצה הוורד, עם בת זוגו, וכשהשמש צונחת אל הים לעט לעט. כתמי זקנה הופיעו על פניו של הפרפר הזקן, וכל כתם, נושא איתי זיכרון נעורים. בכל קמט שנוצר בזכות שגדל, הפרפר נזכר בעוד זיכרון ישן, הוא נזכר באחיו שגדלו אתו כל חיו, ובאלה שלא זכו להפוך לפרפר. בגולם שעטף אותו בחום ובאהבה, בציפור שרצה לקחת את חיו, ואיך ממוות הוא ניצל. כל זיכרון, כמו הרוח, נושו הרחק, אבל איפה שהוא עדיין קיים. וכשהשמש שוקעת אל הים, והאור בשמיים לעט לעט נכבה, הפרפר הזקן הולך לעולמו, עף אל השמיים, למקום שכולו טוב. והוא מת, זקן, וגאה…