הסוד

יורם היה בחור נאה, בנוי לתלפיות, חובב מוסיקה קלאסית ואמנות. מנומס צייתן, כפי שאומרים ילד טוב מבית טוב.
מעולם לא התחצף להוריו, לא היו לו דרישות מיוחדות, גם שהיה תלמיד ולאחר מכן חייל, מה שקיבל היה מספיק לו.
לכאורה הכל טוב אבל… ניקרה בראשו מחשבה "אולי האנשים המגדלים אותי אינם הורי". אני לא דומה לאבי בשום דבר. אבי בהיר שיער ואילו אני כהה שיער,אולי משהו השתבש כאן. הוא לא שאל אותו אולי פחד מהתשובה.
יום אחד ישב עם החבר'ה ואחד מהם אמר לו: "אתה יודע יעקב אבא שלך — לא אביך.
יורם הוכה בהלם.
אשאל את אבי בהזדמנות שכן זו יכולה להיות שאלה מביכה.
ההזדמנות הגיעה והשאלה נשאלה. אמר יעקב: "אני אביך, מגדל אותך, אוהב אותך ואתה כבבת עיני.
ערב אחד הוריו של יורם יצאו לבלות ויורם חיפש באחת המגירות בארון הספרים ומצא קופסה עם מסמכים. שם גילה מה שהרעיד אותו כליל; שם האב לא ידוע.
"מה לאמי היה איזה מאהב מן הצד ואבי שתק??, אני חייב לדעת את האמת לאמיתה.
"אבא" שאל "מה כתוב אצלי בתעודת הלידה אב בלתי ידוע??"
יעקב החליף צבעים וענה לו בקול רועד: "אתה באת לעולם בעזרת תרומת זרע".
שנים ניסינו להביא ילדים לעולם ועברנו שבעת מדורי גיהינום, בעיקר אמך. הדבר לא עלה בידינו אז החלטנו לפנות לבנק הזרע שהיה אז היחיד בארץ.
"אינני אביך הביולוגי , זה נכון, אי אפשר להתווכח עם עובדות, אבל גידלתי אותך באהבה לא פחות מהורה רגיל. מה לא נתתי לך?.
יורם שמע את האמת אך כעס מאד.
"אבא", אמר " אני כבר בן אדם בוגר ויכולת לומר לי את האמת ולפרוק את הסוד מלבך. סוד שגרם לך בודאי להרבה סבל.
יעקב דמע כל הזכרונות מהעבר והידיעה שאינו יכול להוליד ילדים גרם לו לפרץ רגשות ולבכי.
אמו של יורם חיבקה את שניהם ואמרה: "אתה בננו ואני אמך הביולוגית. טעינו טעות גדולה ששמרנו את הסוד בקרבנו, כי רצינו להגן עליך, אך עוף השמים הוליך את הקול ואת הכֹּל.
על טעות משלמים — בבקשה תשאר אתנו!"