הנסיך הקטן מפלוגה ב'

ברגע שנשמעו נקישות בדלת כל החלקים כבר התחברו.

עמדתי שם, ממאנת לפתוח.

מסרבת להאמין.

אוטמת אוזניי לשמוע שאתה אינך עוד.

והעולם כאילו וקפא מנגד.

והכל איבד משמעות.

הנער בעל החיוך הנצחי הלך לבלי שוב.

לוחם אבירי שלי,

אני זוכרת אותך כמו והיית פה אמש.

כל תו בפניך, כל גומה נסתרת או שערה סוררת.

אני זוכרת את החיוך המדהים שלך, הוא אשר שבה את ליבי.

אני זוכרת שלווה נצחית, עיניים קטנות ואף סולד.

אני זוכרת אותך יקירי, ומתפללת לשכוח.

ואני רק בוכה, על פרי שנקטף בוסר.

על ימים בהם היית יושב מולי, מרפרף עם מבטך עליי, משפיל מבט ומנסה להסתיר חצי חיוך.

על לילות בהם שכבנו זה לצד זה, מחזיקים ידיים ונשבעים לעולם.

על אותו המלאך אשר עטף אותי באהבה,

אשר נותר עטוף בדגל.