המשוכות של צביקה
הזיכרון הראשון שלי מצביקה מתחיל משורות פלפלים חורפיים בחממות שלחוף ים המלח בשנת 1970. הייתי נערה נמרצת מהשירות הלאומי, וצביקה היה אחד מחברי הקיבוץ בגיוס קטיף פלפלים. כבר אז חיפשתי לי בכל צעד אתגר לפצח, וצביקה נראה לי אחד שיציב לי משוכה אמיתית. רציתי לבחון את עצמי אם אוכל לקטוף פלפלים באותו קצב של חברי הקיבוץ, ולא בקצב של ילדת עיר מעודנת. נצמדתי אליו לצד השני של שורת הפלפלים בחממה, ועברתי שיח שיח, שורה אחר שורה בקצב אחד אתו. כל השרירים וקצות העצבים נרתמו למאמץ הכביר של עמידה בקצב קטיף הפלפלים של צביקה, אבל עשיתי זאת! הרגשתי שעברתי מבחן עצמי ראשון בקיבוץ עין-גדי.
צביקה, שלא התייחס אלי כלל לפני הקטיף, כי הייתי סתם אחת מנערות השירות הלאומי, החל לומר לי שלום במדרכה לאחר מכן, ועבורי היה זה כאילו הצלחתי בגדול. מעניין שמכל חברי הקיבוץ שהיו שם בחרתי דווקא את צביקה שישמש לי למבחן לכוחותיי, וכנראה יש בזה סמליות רבה, כי כבר אז חיפשתי אגוזים קשים לפיצוח… כמובן שלימים צביקה לא זכר מאומה, וכל ההתרחשות הזאת היתה בראש שלי בלבד, אבל שנים רבות יש לה מקום כבוד בשורת המשוכות שהצלחתי לקפוץ בחיי.
שנים מספר לאחר מכן כבר הייתי חברת הקיבוץ גם אני, ויצאתי ללימודים בירושלים. ביליתי אתו נסיעות רבות בדרך בין עין גדי לירושלים, בהן ניהלתי איתו שיחות אינספור. כנראה שעברתי את כל המשוכות אצל צביקה, כי התפתחה חיבה מיוחדת בינינו. במשך השנים המשכתי בדרך האקדמיה, ובכל שלב ושלב כשנפגשתי אתו יכולתי להרגיש שאני שוב ושוב ממשיכה לעבור אצלו את המשוכות בהצלחה וכבר לא כל כך בקושי. התחושה שקיבלתי ממנו תמיד היתה חיבה גדולה שנובעת מהערכה מיוחדת שלא כל אחד זוכה לה אצלו בקלות.
כשנכנס צביקה לבית החולים הדסה באתי לבקר בפעם הראשונה כמה ימים לפני הניתוח להוצאת הגידול בראשו. למרות שהקשר שלי לרפואה היה רופף ביותר, דרך היותי בסגל בית הספר לרוקחות בקמפוס הזה, הפכתי אצלו פתאום כאילו לנציגת הסמכויות הרפואיות שלא מרצוני, רק משום העובדה שנמצאתי יום יום בקמפוס של בית החולים. באותו ביקור ראשון ישבה אריאלה אשתו צמודה אליו ואחזה בידו. הם סיפרו לי במה מדובר וצביקה נשא אלי מבט שלא אשכח כל ימי. היתה שאלה גדולה במבטו, מעין בקשה. ואז עבר אותי גל חרדה גדול, כי פתאום התהפכו היוצרות וצביקה הוא זה שחש שהוא צריך לעבור את המשוכות אצלי, שהרי אני היא לכאורה "נציגת הסמכות הרפואית" עבורו…
חודשים ספורים לאחר מכן כל המבחנים הסתיימו עבור שנינו. המשוכה שאף אחד לא יכול לעבור אותה קטעה את הכל.
תגובות (0)