המצוק השחור

-הקוטב הדרומי-
"לא!" צעקה אמריל, מסרבת להשלים עם הגורל המר. "מה קורה כאן?" צעקה שוב, מנסה להתגבר על רעשי המים השוצפים וקוצפים, נאחזת בקושי במצוק הצחור.
"הצילו!" קראה, מתחננת לעזרה, אבל איש לא בא. היא לבד. היא הייתה צריכה להקשיב לאמא ואבא כשאמרו לה שאסור ללכת למצוק השחור.
חריקות האבנים במורד הקפוא נשמעו והידרדרו על אמריל וזו רק צעקה לעזרה שלא הגיעה.
מערבולת מים כחולים נוצרה תחתיה ושאבה את חיות הים הקפוא. לוויתנים, כרישים, אריות ים ועוד נשאבו אל תוך המערבולת הגדלה מרגע לרגע.
"לא!" צעקה אמריל. עתה המעיל העוטף, הכפפות הרכות, המכנסיים העבים והמגפיים הגבוהות כבר לא הועילו.
היא לא עזבה את המצוק הצחור. לבן משלג.
המצוק נפל בקול חבטה אדיר, מטיח את אמריל ארצה.
המערבולת רק התחזקה יותר ועוד חיות נוספו. כלבי ים, ודגים שונים ומשונים.
אווירה של אמריל נגמר. היא ראתה את בועות האוויר האחרונות שלה עפות מעל פני המים הצלולים.
עיניה צרבו וחיות הים עטו לעברה בסערה. היא ידעה שזה הסוף.
הכול החל היות מטושטש. ראייתה הפכה שחורה, ידיה ורגליה כבר לא נעו ולבסוף ליבה עצר.
בתוך המים, הדבר האחרון שראתה היה סיבתו האמתית לשמו של המצוק השחור. אומרים שמיי
הקוטב הדרומי טהורים. דרכם אפשר לראות את האישיות והיופי הפנימי. דרך המים המצוק היה שחור.
"שחור…" חשבה לעצמה בשעה שעיניה נעצמו והיא מחייכת לעצמה. חיות הים מכסות אותה והיא איננה לעולם.