המכתב האחרון

אמא, אבא, אני כל כך מצטערת. אני לא רציתי לפגוע בכם, אף פעם. בבקשה אל תבכו, אני אוהבת אותך כל כך אמא – אפילו מלמעלה. אני כותבת שורות אלו נחנקת מדמעותיי ומקווה שהכל ייגמר בקרוב. יש לי וידוי -אני חולת נפש. אני חולת מין, ואני מכורה לכאב, אני מתאהבת מהר ובוטחת באנשים שלא הייתי צריכה שוב ושוב ונפגעת. בלימודים אני כבר מזמן לא הילדה האהובה שלכם, ירדתי וכל כך קשה לי לחזור, קשה לי לעמוד בכל מה שדורש ממני העולם ואני נכנעת. כל העבודות, המבחנים, הבחנים, אני נחנקת והעולם לא עוזר אלא רק מעיק עליי. אני חותכת כבר מעל לשנה, אני מטפטפת שעווה רק כדי להכאיב לעצמי ומכבה על עצמי גפרורים. אני איבדתי בתולים ב12/9/2014, 'צת פחות מחודש לפניט יום ההולדת ה15 שלי, עם סטוץ בספה נטושה איי שם בין חולון לבת ים. להגיד שאני מצטערת על זה? לעולם. אבל אבא, אתה היית מתאכזב, היית קורא לי זונה, ואני באמת כזו… אני מכורה לסקס, אני לא יכולה בלעדיו ואף אחד לא מצליח להבין את זה. סופרמן שלי – האהבה הראשונה שלי, האמיתית, הטהורה והאחד שפגע בי יותר מכל איש אחר על פני אדמות , למרות שזה היה מזמן הכאב לא מפסיק ולא יפסיק. התאהבתי ונפגעתי אינספור פעמים בחיי, בכל פעם מאמינה שהפעם זה יהיה האחד שירפא אותי, שיעזור לי להיות קצת יותר רגילה שוב… רגילה אני אף פעם לא אהיה וגם לא רוצה להיות… שכבתי עם שמונה אנשים עד היום, אבא, מרוצה? הבת שלך זונה, מה שכל כך לא רצית שיהיה. אתה, אמא, אחותי, הכלבה, החתולה, והאורחים שבאו אלינו עכשיו מרוסיה יושבים וצוחקים לכם בסלון בזמן שאני מקווה שזו תיהיה הפעם האחרונה שאשמע זאת. להגיד שמישהו אשם? זו טעות, אף אחד לא אשם בכלום פשוט כי כולם אשמים בהכל. אני אשמה שכשחיבקת אותי אתמול ולא נתת לי ללכת הרגשתי כיאילו סוף סוף מישהו אמיתי כלפיי, אבל זו לא אשמתך, זו אשמתי שהאמנתי. עולם יקר, נמאס לי ממך. נמאס לי לחכות לגיל 16 כדי לעשות קעקוע במקום בו אני חותכ ולהפסיק לפגוע בעצמי, נמאס לי לשקר לך אבא בכל פעם שאתה חושד ששכבתי עם מישהו, והכי נמאס לי זה להכאיב לך אמא אהובה שלי, את היית האמא הכי מושלמת שיכולתי לבקש אבל לפעמים אדם צריך יותר מזה… לפעמים אדם צריך מישהו שיחבק אותו ויאהב אותו. נמאס לי לפחד שאם אצבע לסגול כמו שאני רוצה אנשים לא יקבלו אותי, הרי השיער היא הבעיה הכי קטנה אבל את שאר הדברים לא הרבה יודעים. אולי אני סתם נערה מתבגרת שלא מבינה כלום מהחיים שלה כמו שאומרים כל המבוגרים המתנשאים שמועכים את הבטחון העצמי הנמוך שלי כל פעם מחודש… אבל מה שאני מרגישה לא אומר כלום? אתם אומרים שבגלל הגיל צריך להתייחס אליי כמו לכלב ולתת לאנשים להחליט עליי כיאילו אני בובה? אז זהו שלא. בגלל שאני אישה סבלתי כל כך הרבה מיחס מזוויע, אפילו במערכת החינוך הכל כך שוויונית שלנו אני צריכה למות מחום בקיץ כי אני אישה אז אסור לי ללבוש מכנס קצר.. מדהים. אנשים, בניתם לכם עולם כל כך יפה, כל כך חכם עם כל הטכנולוגיה הזו וכל מגוון התחומים שאנשים עוסקים בהם, אבל יש משהו אחד ששכחתם בדרך , האנושיות שלכם אנשים יקרים. איך אנשים חושבים שהם יכולים לכפות על מישהו לאכול גופה של פרה רק בגלל שהוא "מתבגר" ? אני כל כך תשושה, אני כל כך תשושה מהחיים פה… כל רגע טוב שאיי פעם היה לי היה חייב להיגמר מהר כי צריך לחזור הביתה מוקדם. כל כך הרבה פעמים אנשים אמרו לי שהם פה בשבילי וברגעים הכי קשים נעלמו, אבל אלו החיים. כל פעם שאנשים ניסו לנחם אותי, הם הזכירו לי כמה שהקושי בלימודים יהיה גדול יותר בשנה הבאה, הם הזכירו לי כמה פעמים אני עוד אפגע בעתיד, הם חשבו שזה יעודד אותי- אז זה לא, העולם הזה כל כך קשה ומסובך, יותר מידיי חוקים שלחלקם אין אפילו הסבר אמיתי… משפחה יקרה שלי, אני אוהבת אתכם בכל ליבי. אפילו אותך אבא, למרות כל הריבים שלנו וכל מה שעברתי בגללך – איי שם בתוכי בין כל השנאה יש אהבה. אני לא רוצה שמישהו יהיה עצוב מזה שאני לא חיה יותר, לא רק בגלל שכל כך אכפת לי מכל אלו שפגעו בי אלא בגלל שעכשיו יותר טוב לי. עכשיו אני לא צריכה יותר להתמודד עם כל הקשיים בעולם הזה, הכל פשוט נגמר, ובפעם השניה בחיי – אני חייבת להגיד שאני מאושרת. נולדנו כדי למות, ואני מאחלת לכולכם להנות מהחיים עד הסוף – חייבת להגיד שאני בהחלט נהנתי, עולם יקר, נמאס לי ממך.