הלב עדיין בוכה- יום הזיכרון לחללי צהל ונפגעי פעולות האיבה

אתם בטח שומעים את כל הדברים שאומרים בטקס יום הזיכרון.
חלק ממכם מבינם את החשיבות של זה וחלק לא.
כשאני הייתי קטן לא הבנתי מה המשמעות של זה.
רק חבל שאני למדתי את זה בדרך הקשה!
האבא של החבר הכי טוב שלי,
מת במילואים,
מאז הוא כל שנה ביום הזיכרון בוכה,
ואני בוכה ביחד איתו.
שנינו עברנו לבית ספר ביחד.
ולכן מהשכבה שלנו רק אני והוא מכירים אותו.
האבא שלו היה נחמד כל כך.
אני פשוט לא מאמין איך זה קרה.
אבל מה שעוד יותר מרגש זה איך הילד שלו מצליח להדחיק את מה שקרה.
ורק בשתי ימים בשנה הוא נזכר ודמעות לא מפסיקות לרדת.
אני רואה אותו יום לפני צוחק,
אתם שומעים נכון צוחק!
ויום אחרי זה לא מפסיק לבכות.
עם הוא היה אבא שלי אני לא הייתי מפסיק לבכות כל יום.
לכן אני מעריץ את הילד הזה!
הוא יכול לדבר על אבא שלו,
מבלי לבכות!
לפעמים באמצע משפט הוא אומר "אבא שלי היה עושה את זה פעם" ואני עוד שנייה בוכה איך הוא מצליח להתאפק??
אני זוכר את היום שהמורה שלנו אמרה לנו למה באמת החבר הכי טוב שלי לא בא לבית הספר כבר שבוע.
הלוואי שזה בגלל שהוא היה חולה בשפעת!
הלוואי!!
אני לא עוד מה להגיד כי עוד מילה אחת אני יבכה פה….
אז אני רק יגיד:
יהי זכרו ברוך!