הכל בלילה אחד

סוף סוף נרדמתי, בשעה 1 . לאחר חצי שעה שוב התעוררתי, שמעתי רעש מוזר מהמרתף, אבל לא רציתי לרדת הכל שם מטונף ומגעיל נו באמת הילי, אני אומרת לעצמי מה כבר יכול לקרות? מה גנב יבוא למרתף, או רוצח? ( אני מפחדת מזה ) אני מפסיקה לדבר עם עצמי במחשבה וחוזרת לישון, לאחר כמה דקות שאני לא מצליחה להירדם, שוב רעש הפעם? יותר חזק. אוף, אני מכריחה את עצמי ללכת לבדוק. אני קמה כשכולי מתה מעייפות, אני יורדת במדרגות אל המרתף ומגלה משהו זז, אני לא יודעת מה זה אני רק יודעת שצבעו שחור, טוב הילי, אני מרגיעה את עצמי, מה זה יכול להיות, חתול שחור! או מצאתי לעצמי רעיון. אני חוזרת לישון מתוך פחד ולחץ, ואומרת לעצמי שזה חתול שחור. הינה עברה לה חצי שעה אני עדיין לא נרדמת ועדיין חושבת על מה שהיה שם בעוד אני מרגיעה את עצמי בכל האפשרויות. ולפתע כשכמעט נרגעתי רעש חוזר והפעם יותר חזק, טוב דיי אני לא יכולה יותר אני אומרת, איך אפשר לישון ככה? הלכתי וירדתי למרתף, הדלקתי את האורות, ומה מסתבר שם מאחורי הארון, הדבר השחור הזה זה בעצם בן אדם! התחלתי לרוץ בכל המהירות, אמרתי לעצמי נו הילי באמת, זה לא רוצח זה לא גנב והוא לא ראה אותך. הלב שלי דופק על 200 אני לא יודעת מה לעשות. ללכת ולהעיר את ההורים? את אחי? ואולי את הכלב שלי? החלטתי להניח לכולם ולנסות להתמודד בעצמי. פשוט נכנסתי לשם לבד האיש זז והבחין בי, הלב שלי כבר עלה ל- 500. אז מי אתה? אני שואלת בקול ביישני, אני לא יודעת מה לומר. הוא חושב משהו לעצמו. מי אתה? עכשיו אני די צועקת. הוא לא זז הוא לא ממצמץ, הוא סגר את עיניו. טוב אין בעיה אקרא להורים אני רוצה למשוך את תשומת לבו. אבל הוא לא זז. הנחתי לעצמי זה הזיה! אוף אני תמיד הוזה, עליתי למעלה בתחושת ביטחון בוערת אבל, זה לא נגמר עד שזה נגמר. התקנתי מצלמה בנתיים שהוא "ישן" עוד רעש ואני רצה אל המצלמה הלב שלי דופק הוא על 500 שוב, לא עלה. אני לוקחת את המצלמה ורצה לחדרי. אני נאנחת לאחר שראיתי את הסרט. כן זה הוא, זה בן אדם, שנראה כמו גנב,שודד ואולי אפילו רוצח. אין לי מה לעשות. אני לא רוצה להעיר אף אחד אז נמאס לי. פעם אחת אני רוצה לא לפחד. אני נגשת לשם בתקווה שאני אצא בחיים ושזה לא מה שחשבתי ואני מופתעת לגלות שהבן אדם מסתכל עליי הוא מזכיר לי מישהו, אני לא מגלה מי זה.. שנינו מביטים אחד בשני… המשך יבוא