היפנוט ואשליה שהכל באשמתה

בעודי מנסה לנוס על נפשי הוא אוחז בגרוני ורומס את חלקי גופי.
מבטו מהפנט וקולו גורם לעשות כרצונו אך גופי מתנגד.
"אל תלכי לילית" הוא רטן, "אני רק רוצה לשחק, בבקשה, תנעימי את לילותיי."
קולו עמוק ומרטיט, גופו גדול ומחריד, לא ניתן להתנגד לאדם אכזר שכזה.
הוא פשט מעליי את בגדיי, אחז בגופי החיוור ואמר: "אל תפחדי לילית הקטנה תכף את תהני נורא."
"למה את בוכה כמו ילדה קטנה?" הוא נהם ואחז בגופי בחוזקה.
גופי רעד ומיד נכנסתי כרגיל לעולם מסתורי וחשוך שגרם לי שוב לציית לפקודות, אך מבעד לערפל
ראיתי תקווה, חיכיתי לצדק אך הצדק לא בא.
הוא דחף ורמס את שפתיי הרכות וחילל את גופי באמצעות נשיכות ובעיטות.
רק ללכת לישון רוצה, לא רוצה להתקיים כשהוא חיי איתי באותה הסביבה.
רק על אמא חשבתי ומדוע היא לא הצילה אותי מטורף האכזר
מוחי רק הדהד
איפה את אמא?
למה לא שמרת על ליבי הטהור שנרמס באמצעות פסיכופט שיכור
איפה את אמא?
למה לא השגחת על נפשי הנקייה מחטאים שעכשיו נפצעה מסכינים דוקרים
איפה את אמא אני זועקת לעזרה?
למה העולם הזה כל כך נורא אמא?
היכן זרועותיך שיקחו אותי מידיו של הרוצח המתועב?
בהתחלה חשבתי שזה מגיע לי ושאני הבאתי את הכל על עצמי.
הוא מהפנט ואני חולה לכן הוא יכל לנצל את החולשה.
לאחר שביצע את מעשיו השביע אותי לשמור את סודותיו.
נעלמתי ושקעתי בעולם משלי אך בליבי ידעתי שרוצח הנשמה שלי עדיין רודף אותי.
גופי כעת זר לי ונפשי איננה, כל יום אני מתפללת שאהיה מספיק חזקה לנקום בו בחזרה.