הילדה היחידה בעולם

צעדתי ברחוב כאשר מבטי מושפל למטה.
אלו היו אחד הרגעים שבהם הרגשתי שאני האדם היחיד בעולם. ברגעים האלו הייתי מתעלמת מכל הילדים שלעגו לי, מכל האנשים שצעקו אלי ומכל הרגעים הרעים שהיו לי באותו היום.
לא שמעתי את רעש המכוניות, לא ראיתי את האנשים בבתים, לא ראיתי כלום…..
הקולות היחידים ששמעתי היו- קולות הגשם המטפטף, קולות צעדי וקולות הזרדים המתפצחים תחת רגליי.
לא משנה כמה אנשים ראו אותי או כמה אנשים פנו אלי לא שמתי לב אליהם.
תמיד היו את האנשים האלו שגרמו לי להרגשה טובה. האנשים האלו לא היו מודעים לכך. זה מדהים שמשפט אחד כמו "תודה חמודה" יכול לעשות למישהו טוב.
הסיבה לא ברורה, אבל התחושה נהדרת. אלו הרגעים ששווה להיות עצובים בשבילם. אלו הרגעים שבהם אתה מבין שגם מי שלא מכיר אותך יכול לעשות לך את היום.