הייתי רוצה לא להרגיש את הפיספוס ? – עצוב

אף פעם לא הרגשתי ככה לפני
שכול מה שאני עושה מזכיר לי אותך
ואת הבגדים שאשארת כאן
הם עדיין על הספה
והם מריחים בדיוק כמוך
אני אוהבת אותך
למה הלכת ?

הכול התחיל ביום שקיבלנו את המכתב הזה,
ואתה אמרת, הבטחת, שהכול יהיה בסדר.
וכשתחזור אתה תפצה אותי.
ונהיה משפחה מאושרת.
ונתחתן.
וכשאמרתי "אם תחזור" לא אמרת כלום,
אבל אני ידעתי שזה הכאיב לך.
גם לי זה כאב.
ולמרות כול הדרך שעברנו ביחד,
למרות כול הזמנים שהיינו ביחד,
אתה שיקרת לי,
אתה בכלל לא חזרת,
אתה בכלל לא הפכת אותנו למשפחה.
אנחנו בכלל לא התחתנו.
והכי כואב לי לחשוב,
אם היינו מתחתנים לפני שרצחו אותך, זה היה עושה לי יותר טוב ?
לא הייתי מרגישה את הפיספוס הזה ?

וכשאתה הלכת.
אני ספרתי את צעדיך.
ספרתי את השניות עד שתחזור. כי אני צריכה אותך.
האם אתה רואה כמה אני צריכה אותך עכשיו?