הדרך הכואבת .

הנה זה,
אתה מרגיש חופשי,
אבל משהוא עוצר אותך,
אתה לא יודע מה זה,
אבל אתה נעצר כל הזמן,
כל פעם מחדש.

אבל אני לא מוותר,
ונופל שוב ושוב,
וכל נפילה כואבת יותר מהקודמת,
אבל אני לא מפחד מהכאב,
ואני ממשיך.

והנה ,
שוב אני נופל, ושוב, ועוד הפעם.
וכואב לי, ואני כבר רק רוצה לגמור עם זה,
אז אני ממשיך,
ואז אני נופל. אבל הפעם זה לא בגללי.
הפעם זה שונה. הפעם זה כואב יותר.
והפעם כבר קשה לי להמשיך,
אבל אני ממשיך,
וממשיך,
ולא נופל יותר,
כבר לא כואב לי.

אני מרגיש שזהו זה,
ניצחתי.

כואב לי עכשיו,
אבל לא בגללי.
אלא בגלל שכואב לאחרים,
שאחרים לא מצליחים לעבור את הדרך שאני עברתי,
וכואב לי,
שאני לא יכול לעזור לכולם,
וכואב לי,
שהעולם לא מושלם לכולם.

הדרך הייתה ארוכה,
והנה סוף סוף הגעתי לסופה,
אבל אני מרגיש,
שאני חייב לחזור חזרה,
כדי לעזור לאחרים לעשות את הדרך הזאת.

קשה.
ויכול להיות שאני יאבד הכול.
אבל מחשבה אחת לא עוצרת אותי.
יכול להיות,
שאני לא יאבד כלום ..