הברווזון המכוער-פרק 3
ריין התיישב בפינה ולא הפסיק לבכות על גורלו המר.
הוא החליט שלא משנה מה , הוא לא יכול להמשיך להתגורר בבית הזה.
ביחד עם האחים שלו , וההורים שלו שכל הזמן לא הפסיקו להזכיר עד כמה הוא לא היה רצוי בבית והם בטח היו מעדיפים לו הוא לא היה הבן שלהם.
לא משנה כמה הם היו אכזריים ולא הוגנים כלפיו , הוא המשיך לקוות בכל ליבו שיום אחד יחסיהם לגביו ישתנה.
הוא לא האמין שגם עכשיו הוריו יותר אוהבים את האחים שלו מאשר אותו.
אף ככל שחלפו הימים והשנים , רק גרמו להרגיש שהוא לא רצוי אפילו בבית שלו.
אז הוא החליט לעזוב ולא לחזור יותר לבית שהיה בעבר שלו.
ריין לא רצה להשאיר מכתב בשביל הוריו על כך שהוא עוזב את הבית.
כי גם ככה אין מי שיקרא את זה. הוא לא יהיה חסר להוריו ואף לאחיו.
הוא קם ממקומו בהחלטיות ופשוט ירד מהחלון והיה בטוח שאף אחד לא ירגיש בחסרונו.
הוא לא רצה שהוריו ידעו שהוא נעלם ללא ידיעתם. כי לא אכפת להם גם אם הוא ימות.
הוא רץ מבלי לחשוב יותר מדי מה יהיה בהמשך.
ריין לא הסתכל לאחור ולא חשב האם הוריו יצאו במסע חיפושים אחריו.
הוא פשוט רץ לעבר העתיד שמחכה לו מעבר לפינה.
הוא החליט ללכת לבית של החבר הכי טוב שלו, אדריאן . למרות שהוא ידע שזה זמני.
גם אם הוא יגור בבית של החבר הכי טוב שלו , לא מצפים לו שם בכיליון עיניים.
כי אולי גם שם לא יתחברו אליו כל כך בקלות.
אחרי הכול , הוא חיפש בית אחר שהוא יוכל להרגיש שהוא כמו כולם ולא אחר כפי שהוא תמיד הרגיש בבית כשהוריו לא הפסיקו להעניש אותו בגלל אחיו.
ועכשיו , הוא מרגיש כאילו הוא יצא באמת לחופשי.
הוא לא חשב האם הוא ייחסר לאחיו או לאחיותיו, בטח שלא לאימו ולאבו .
הוא לא רצה לחזור לשם יותר.
ריין ידע בתוך ליבו שגם בבית חברו הכי טוב , הוא לא יתקבל שם בזרועות פתוחות.
ואולי האחים שלו לא יאהבו את זה שהוא בא לגור אצלם.
אין לו אישור לכך שבבית של אדריאן יחבבו אותו הרבה יותר.
מהרגע שבו הוא נכנס לבית , הוא ביקש מאדריאן אם הוא יכול לישון באופן זמני.
" בטח שכן, אתה החבר הכי טוב שלי ואני אארח אותך פה עד מתי שתרצה. למה ברחת מהבית שלך?" שאל אדריאן בנימה עניינית.
" לא הרגשתי רצוי שם והאמת שאף הוריי תמיד נהגו להזכיר לי כמה שהם שנאו אותי מהרגע שבו הגחתי לאוויר העולם.
אני לא מבין במה חטאתי בכך שהורי ישנאו אותי , כנראה שזה יהיה הגורל שלי למשך כל חיי.
סליחה , אם אני בא אלייך עם בקשות מוזרות.
פשוט אין לי שום ברירה אחרת." אמר ריין וחייך חיוך עצוב.
הוא הביט בה במבט נבוך כי הוא ראה שהאחים שלו עדיין היו ערים.
" לא , זה יהיה הבית שלך למשך כמה זמן שתרצה ואפילו אם תרצה אני אוכל להשאיל לך כמה מהבגדים שלי אם אין לך כלום מה ללבוש. אתה יודע למי אתה יכול לפנות." התנחמד אדריאן וחייך אל ריין , שלא ידע אם להיכנס או לא.
" אני לא יודע אם אני ראוי לכך , אני עדיין לא מבין למה הוריי כל הזמן הענישו אותי. מה עשיתי להם?" קרא ריין בחיוך עצוב ולא הפסיק לבכות.
אדריאן שלח אליו חיוך מרגיע וליווה אותו עד לחדר.
" תרגיש בנוח , חבר. תשכח ממה שעברת עם הוריך ואחיך. אתה בוודאי לא רוצה להיות כל חייך אומלל ובודד רק בגלל שהזיכרונות האלה ימשיכו לרדוף אותך אפילו בחלומות." אמר לו אדריאן ואז הלך לדרכו.
ריין לא האמין לכך שאדריאן היה היחיד שהתנהג כלפיו יפה.
הוא לא הפסיק לחשוב על כך שהוא חלם שהוא יזכה להיות עם מי שאוהב אותו באמת.
האם החיים יאירו לו פנים?
תגובות (0)