הבית שליד הנהר-חלק ב'

השעה הייתה מאוחרת בלילה. וטיפות המים חסרות הצורה נטפו על חלון הזכוכית בקומה הראשונה של הבית ההוא, ליד הנהר.
בכל שכונה יש את הבית ההוא, שגם בליל כל הקדושים מפחדים לדפוק בו.
בדרך כלל גרה בו אלמנה זקנה וממורמרת או איש מריר וזקן, שצועקים על הילדים בכל פעם שהכדור שלהם מתגלגל לחצר.
לא כך היה הבית ההוא.
אם תמשיכו בכל שדרת הבתים וגם אם תחפשו בכל העיר לא תוכלו למצוא בית כמוהו.
יש כאלה שאמרו שהוא דומה למפלצת גדולה ודלת המהגוני הגדולה נראתה כפיה של המפלצת, היו כאלה שאמרו שדמה לפתח הגיהנום יחד עם עצי התפוח האדום והוורדים השחורים מסביב לשביל הגישה העשוי אבן צפחה אפורה.
בחצר שבה הדשא היה כמעט אפור עמדו שני עמודים דקים וביניהם נמתח חבל. כמעט תמיד נתלו על החבל בגדים לבנים משונים. הם התנופפו ברוח הקלה ונראו כדגלי כניעה תמידיים.
היו כאלה שאמרו שהבית היה מוזנח כמו בקתה ,אחד השכנים כינה אותו בכינוי מרומם רוח "תריסר בקתות שנערמו זו על גבי זו והמעקה הנמתח על גג הבית כתחרה מכוערת של כובע צעקני."
הבית היה כה ישן, הבית הראשון בעיר. איש לא זכר את שורשיו או את מי שבנה אותו. הוא פשוט עמד שם.
אם הייתם מספיק אמיצים כדי לפתוח את שער הברזל הגדול והחורק ולהמשיך לצעוד בשביל לבני הצפחה ולהגיע עד למדרגות החזית האפורות החלקות הייתם רואים שבדיוק מעל הדלת, על לוח שיש שחור, נכתב משפט אחד באותיות נאות מסותתות, כמו כאלה שרואים על מצבות: "מה שאני תהיה גם אתה,ומה שאתה היית גם אני."
ואם פיעם בלבכם אומץ כשל לוחמים, תוכלו גם לדפוק על הדלת. אך מרגע שדפקתם לעולם לא תוכלו לחזור בכם.
ואם במקרה דפקתם על הדלת והתמזל מזלכם ואם הבית פתחה לכם, יהיה עליכם לחייך בנימוס ולהשיב בחיוב תמיד לכוס המשקה האלכוהולי שהיא תציע לכם, יהיה גילכם אשר יהיה. ועיניה החומות מוקפות הריסים העבותים וקמטי הצחוק יזהרו, ושפתיה הצבועות באדום יבריקו. והיא תהיה נחמדה, ותחייך, ובחורף תזמין אתכם להתחמם ליד האח ובקיץ תדליק בשבילכם את המזגן ותשאל אם אתם רעבים. ואתם תחייכו,ותענו לה, ותרצו כל כך לדבר איתה. והיא תדבר. ואתם תאהבו אותה כאילו הייתה אמא שלכם.
ואילו יפתח לכם בעלה, אב הבית, יהיה עליהם לשמור על הבעת פנים קפואה ולבקש בשקט להיכנס. פניו המיוסרות יתעוותו לחיוך קטנטן והוא ימחה את שיערו החום הארוך מעט בידו ממצחו המיוזע וישפשף את הוריד שלו.
ואסור יהיה לכם להביט. אבל גם אם לא תביטו ישאל מיד אם משהו כואב לכם. ואם תשיבו בשלילה יחייך. ואם תשיבו בחיוב יושיט לכם באבירות מזרק של מורפיום, או הרואין, תלוי.ויציע בנחמדות להזריק לכם מהחומר, כדי שתרגישו יותר טוב. כזה נחמד הוא אב הבית.
אך לא בזה תמו האפשרויות. יכולה לפתוח לכם גם הבת הבכורה. הגבוה והיפה. ששיערה הארוך והגלי מסתיר כמעט את פניה היפות והחיוורות כמו של גופה. ועיניה הירוקות יתווכצו והיא תביט בכם בעודה אוחזת בסכין המטבח הגדולה שלה. בקול נמוך תשאל אם באתם להרוג אותה. ומכיוון שכנראה תשיבו בשלילה תיאנח אנחת אכזבה ותזמין אתכם פנימה, כי לא תוכלו להזיק לה עוד. ולא משנה מה תגידו היא תיאנח בשקט לפני שתענה. כאילו עצם הדיבור מעייף אותה. ולא משנה כמה תשאלו, היא לא תשיב.
וישנה תמיד האפשרות שתפתח לכם הבת הצעירה ביותר. שלחייה ורודות ושיערה החלק מסופר בגובה הכתפיים. והיא מקסימה כל כך עד לרגע שבו תפתח את פיה ותאמר בקול לעגני "היי באתם לקחת את אחותי?"
ואם לא תבינו היא תפרט."היא רואה מפלצות.ושומעת קולות.היא לא נורמלית.". ואתם תנסו להוציא עוד מידע,ולא תצליחו. למה? "כי הילדה הזאת פשוט רעה".

תפתח לכם אישה גבוהה שעיניה מאופרות בשחור, או הגבר בעל הפנים היפות ביותר שראיתן, או נערה צנומה כשלד או נערה אחרת, יפהפייה ועיניה חדות ובוערות.
ואילו הסתכלם היטב בעיניה של הגברת היפה הגבוהה, שעיניה שחורות ושפתיה אדומות כדם, הייתם רואים נערה צעירה שהולכת אנה ואנה ברחובות לא יודעת לאן לפנות. אבל אסור לה להתייאש,כי ככה זה.
ואילו הסתכלם בעיניו של הגבר יפה התואר, הייתם רואים בית גדול מלא בילדים, וביניהם ילד צעיר מדי נבלע באפלה, ילד שצלקת ארוכה על ערפו. והוא חייב לחייך ולהתנהג יפה,כי ככה זה.
ואילו הסתכלתם בעיניה של הנערה הצנומה, הייתם רואים אבזם של חגורה שורק באוויר, ואי אפשר לברוח ואי אפשר להתחמק, והוא נוחת על עורה בקול הצלפה ומשאיר פצע ארוך שותת דם. והיא חייבת לשתוק ולא לספר, כי ככה זה.
ואילו הסתכלם בעיניה של הנערה היפהפיה, הייתם רואים בנים רבים, סובבים אותה, נוגעים בה, משגעים אותה. והיא הייתה חייבת לחייך ולהישאר, כי ככה זה.
ומרגע שדפקתם תיהיו חייבים להישאר, כי ככה זה.