געגוע לאחי
אני אופיר.ואני בת 16 וחצי. אני גרה בצפון הרחוק. מאז שנולדתי ,ידעתי מה זה פיגועים,אי שקט,מלחמות וגם הכרתי כמה חיילים. כשהייתי קטנה אהבתי לצפות בחדשות. בכיתי בזמן מלחמות ושאלתי את אמא שלי למה המשפחות בוכות והיא לא ידעה לענות.
כל מה שחוויתי ראיתי בחיים,לא הכין אותי לאותו הרגע ששינה את חיי.
אח שלי התגייס לקרבי. חודשיים לאחר מכן,מלחמה. כל מה שאי פעם ראיתי בחדשות קרה אצלנו בבית. ממש חמ"ל טלפונים עשרים וארבע שעות ביממה.
יום שישי אחרי הצהריים,ממש רגע לפני כניסת השבת אני רואה מהחלון את מה שתמיד ראיתי לפני שהמשפחות בוכות והלב שלי צונח.בפנים אני מתפללת שהוא רק נפצע. מרות שהראש אומר שזה נגמר,אין לי אח יותר.
אני שומעת מהקומה למטה את אמא צורחת. ממש כמו בטלוויזיה ,רק שהפעם השכול הכה בנו.
מתחשק לי למות,רק כדי לחבק אותו עוד פעם,להריח אותו שוב ולצחוק עליו שהוא טיפש.
הם מגיעים אלי כשעיניי נפוחות מדמעות .והם אומרים לי את מה שכבר ידעתי. גל מת.
ועכשיו אני גם מבינה למה המשפחות בוכות. טקס ההלוויה היה הדבר הכי עצוב בעולם.נשארנו רק שלושה אחים.
ביקשו ממני לעלות לספר על גל .מה אני אספר? הוא היה הא שהכי קרוב אליי בגיל. בסך הכל שנתיים מפרידות בינינו. מעכשיו גל שלי יישאר לנצח בן 18. אני בקושי מצליחה לדבר.
" גל,גל תחזור הבייתה.בבקשה רק לעוד פעם אחת! תמיד הייתי האח שהכי אהב אותי שהכי תמך בי וייעץ לי.גליי אין לי מושג איך אסתדר בלעדיך.אתה תחסר לי אח יקר. אני כבר מרגישה אבודה…אני תמיד אחכה לך ….תמיד אצפה לראותך ביום שישי. אני לא יכולה לספר מה היית בשבילי כי היית העולם שלי… ועכשיו אני אצטרך לבנות מחדש. הכל… גל אלוקים לוקח מלאכים…והוא לקח אותך,את המלאך הפרטי שלי. הדמעות חונקות אותי כשאני חושבת עלייך… גם הריבים שלנו היו מיוחדים בטטה שליי… אני מטורפת עלייך ומקווה להיפגש איתך בסוף… תחכה ליכי אני מתחילה להשתגע..
נוח על שמכבך בשלום אח אהוב.והלוואי שלא יהיו עוד חיילים הרוגים ומשפחות עצובות…"
תגובות (0)