בין כתלי בית החולים פרק

ד"ר גיל הגיע למחלקה שלו והניח את יתרת העוגה על הדלפק של האחיות.

"ואוו מנין העוגה הזו ד"ר גיל שאלו אותו האחיות "

"כיבדו אותי במחלקה שאני עובר אליה בשבוע הבא והבאתי לכולכם לטעום ממנה".

"אני מבקש רק פרוסה קטנה לעטוף בנייר הזה ולהשאיר בצד, היתר לבריאותכם באהבה רבה לכולכם צוות מגניב שאין לי צל של ספק שאתגעגע לכל אחת ואחד מכם , אני כבר חש געגוע וזאת אני אומר בכנות רבה מאד"

"גם אתה תחסר לנו ד"ר גיל , אישיותך המדהימה, נוכחותך הבולטת והכל כך צנועה וכמובן הידע שלך בתור רופא , כל אלה מקנים לך המון המון נקודות של זכות ומגיע לך להיות מאושר באדם".

הוא הנהן בראשו ונכנס לחדר של גילי. הוילון היה מוסט והיא שכבה במיטה יפהפייה , רגועה ושמחה לקראת בואו.

"מה שלומך גילי??"

"הרבה יותר טוב אין לי כאבים בכלל ואני מקווה שבעוד יומיים אשוב להיות חזקה ובעזרת השם גם הזיכרון יחזור אלי באיזה שהוא שלב".

"את חייבת להאמין בעצמך חמודה שלי ואל דאגה הכל יבוא על מקומו בשלום זאת אני מבטיח לך באמונה גדולה"

אני חוזר מיד הוא אמר לה ויצא להביא לה את פרוסת העוגה מחדר האחיות כולן לא שאלו למי היא מיועדת כי עוף השמים מוליך את ה הקול , אי אפשר להסתיר במחלקה כמו בכל מקום עבודה יחסי חיבה כאלה ואחרים והיחס שלו לגילי ידוע לכולם.

הוא חזר לחדר שלה הסיט את הוילון והגיש לה את פרוסת העוגה "ואוו מה זה יש למישהו יום הולדת חחחחחחחח "

"לא יום הולדת אך כיבדו אותי במחלקה שאני ואת אמורים לעבור ביום ראשון הקרוב"

"אולי אני לא צריכה כבר בית חולים ואולי עד השבוע הבא אני אזכר מי אני ומה שמי והיכן אני גרה"

"גילי תקשיבי אלי בבקשה אם את פתחת בנושא הזה שאולי אינך צריכה בית חולים אז אני רוצה לשאול אותך משהו ומבקש ממך שלא תעני לי עכשיו אלא רק מחר בבקר כשאשוב לעבודה כי אני עוד מעט נוסע הביתה כי אני פשוט מותש"

"נכון ד"ר גיל תיסע לנוח בבית אתה צודק, אני אחכה לך במיטה ולא ארד ממנה כפי שהבטחתי לך"

"אני יודע שאת כל כך מקסימה והטיפול השמרני שאני מטפל בך מקווה מאד שהוא יצליח לפחות לפי היום הראשון".

"ועכשיו אני רוצה לומר לך משהו וכפי שבקשתי שלא תעני לי עכשיו אלא תחשבי ותודיעי לי מחר בבקר את תשובתך"

"אני גר לא רחוק מבית החולים , יש לי דירה גדולה ואני לשמחתי רווק חחחח . לאחר שנשחרר אותך מבית החולים את צריכה להצטרף לקבוצות תמיכה עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים אשר ינסו להשיב לך את הזכרון"

הדירה שלי קרובה לאחת התחנות של בריאות הנפש ואסיע אותך לשם מדי יום ואת תחזרי לבית שלי עם הסעה מטעמם דבר שכבר הסדרתי עבורך"

"ד"ר גיל הבשורה הכי משמחת מאז הגעתי לכאן היא הבשורה שאתה מזמין אותי להתגורר בדירה שלך ולהסיע אותי לתחנות לבריאות הנפש אשר אולי יוכלו להשיב את זיכרוני, אני אסירת תודה לך ולא אשכח מחווה זה מצידך לעולם ועד".

הוא רכן אליה ונישק את לחייה בנשיקה קטנטנה לאות ידידות בין שניהם.

המשך יבוא