בחירה שלי אמא

היי אמא,מה המצב?נחה?איך שם למטה?מפחיד נכון?אבל בטח יותר רגוע מכאן מעל האדמה…זה מה שאמרת לי שההיתי קטנה- כשיום אחד עליתי על זה שאני הולכת למות מתישהו ונבהלתי,את אמרת לי שהקבר זה המקום הנוח,שאחרי כל החיים שלך כשאתה מתאמץ ועושה ולא מפסיק לעבוד לרגע,אתה גומר את שלך,נכנס 2 מטר מתחת לאדמה ונח.ושנייה אחרי שאמרת לי את זה,הסברת לי שבגלל זה שווה לעבוד כל החיים במרץ למען המטרה,כי זה לא לנצח,בסוף זה נגמר,בסוף אתה נח אחרי שעשית את שלך בחיים והגעת למטרה…לכן גם,חשוב לדעת מה אתה רוצה מעצמך, לאן אתה רוצה לפנות בחיים.אבל על המאמץ שלי,העשייה שלי,העבודה הקשה והמייגעת שאני לא מפסיקה לעשות לרגע, ,המרדף אחרי מה שאני כל כך רוצה,המרדף למען המטרה שלי בחיים אמא!בשבילך לא שווה כלום!ואני,אני ידעתי מה אני רוצה מעצמי מהתחלה,אני ידעתי לאיזו דרך הפנה בחיים,כשכולם סיימו צבא ולא ידעו לאן ללכת,כששירה התחילה כמהנדסת תוכנה וכעבור שנה וחצי החליטה שהיא לא רוצה כמו חצי מהגדוד שלה-אני כבר סיימתי תואר ראשון במוזיקה ! אבל עזבי אותך משטויות,מוזיקה זה מקצוע ששווה לתחת בלי גרוש..ומהנדסת תוכנה? זה הרבה יותר.זה כבר משהו אחר לגמרי.אז יש לי חדשות בשבילך,בשביל להיות מוזיקאי אתה צריך לקרוע את התחת!אתה צריך לשבת יום ולילה,שעות על גבי שעות,ללמוד לתרגל ולהתאמן בלי הפסקה לנשום!מהיום עד הלילה אתה עסוק רק בזה… עד שלפעמים, אתה מוצא את עצמך לא אוכל יום שלם.כי צריך לתרגל!צריך ללמוד, לשבת ,ללמוד ולשבת ככה כל היום בלי הפסקה עד שלמוח שלך נמאס לשמוע את אותם אקורדים ארורים,נמאס לך ללמוד על אותם קורות חיים אומללים של אותו מלחין… עד שאתה מרגיש שאתה רוצה להתפוצץ ולברוח מכל זה! אבל אני רוצה להמשיך,למה? כי אני אוהבת את זה.ולא ההיתי ממשיכה לעשות שום דבר שאני לא אוהבת כמו התיכון,המתמטיקה,האנגלית,הלשון,הספרות,ההיסטוריה שאני כל כך שונאת. ואני אמשיך להתאמץ על זה ולבזבז את כל היום שלי על זה, כי אני רוצה להגיע לשם,יש לי מטרה ולא משנה כמה יגידו לי שזה בזבוז זמן,כמה שאנשים לא יתמכו בי ויגידו את בוחרת בדרך הלא נכונה,אני אסתום את האוזניים שלי ואסתכל רק למטרה.אמא את תמיד התביישת בי…כשפגשת את חברים שלך וכל אחד סיפר מה הילד שלו עושה והתגאה כל כך,את נמנעת מלדבר אפילו.וכשהיה טקס סיום תיכון,את קברת את עצמך בבית בחדר נעול,שרויה בדיכאון כל היום וכמו איזו דפוקה שבמקום להתגאות בבת שלה….עושה….עושה את זה.אני זוכרת גם שתמיד דאגת לי,זוכרת כשעברתי דירה? כי לא יכולתי לסבול את ההתנגדות שלך ושל אבא?ואת כל החוסר תמיכה ששרר שם בבית?למרות זאת,את זכרת להתקשר כל 3 ימים, לדבר,לשאול מה קורה איתי.ואת זכרת לבקר מידי פעם,והזמנת אותי בחגים.נתת לי להרגיש שעדיין יש לי במה להיאחז,שמישהו עדיין חושב עלי ושאכפת לו.ועל זה אני רוצה להגיד לך תודה.אבל רק על זה!רק על הדבר הספציפי הזה.לא על שום דבר אחר אמא.. אבל היום,זה יום חגיגי,זה יום שמסמל את ההצלחה שלי,שמסביר את כל הימים הקשים שעבדתי.אז היום אמא, לא נתעסק בתקופות הרעות,כי אני באתי לדבר איתך ולספר לך. מצאתי עבודה אמא!עבודה מכובדת!אני מופיעה בערבים כל שני ושישי במסעדות יוקרה,אנשים מקשיבים לי ועוד משלמים על זה!ונהנים…אני שותפה ללהקה וכבר חתמנו על חוזה הקלטות,מחר מתחילים להקליט את האלבום.עכשיו נותר לנו רק להחזיק אצבעות שזה יצליח.אני מתחילה להצליח אמא.אני מתחילה לעשות את זה.אמא עשיתי את זה סוף סוף.אני בדרך!את לא גאה בי?