א ה ב ה

פרק ט"ו

לירי הקיצה משנתה ולרגע לא הבינה היכן היא נמצאת, אך שניות ספורות עזרו לה להתעשת, ורוני הבן של , שיחזר לה את ליל אמש. היא קמה מהמיטה הכל כך נוחה ונזכרה במיטה דומה לזו שהיתה לה בבית הוריה כשאחותה ישנה תמיד לצידה.

לירי נכנסה למקלחת שהיתה מאובזרת בכל מה שצריך להיות במקלחת ועוד… המגבות הרכות כל כך ליטפו את עורה הצעיר ושיערה שחפפה אותה בשמפו בעל ניחוח נעים מאד פשוט – מ ו ש ל ם. השעה הייתה קרוב ל- 07.30 וזה הזמן לצאת לדרך. חבל שלא בררה עם יובל , איזה אוטובוס יסיע אותה לבית החולים., אך היא חשבה לא נורא אני אסתדר, היא לקחה את תיקה ויצאה מהדירה כשהיא נועלת טוב טוב את הדלת.

היא ירדה למטה לרחוב , ושאלה עובר אורח , כיצד מגיעים מכאן לתל השומר? והוא הראה לה שקו 55 של דן , יסיע אותה למחוז חפצה. לירי חצתה את הצומת וחיכתה בתחנה כשלפתע עצרה מכונית לבנה וחדשה רוני פתח את דלת המכונית ובלי שום מלה היא נכנסה וישבה לצידו. רוני נסע לכיוון תל השומר ואיש מהם לא פצה פה. כשהגיע קרוב לתל השומר שאל אותה: איך ישנת ? כמו תינוק, המיטה כל כך נוחה שנותנת לך חשק לא לרדת ממנה.

לירי, אמר רוני , היום בשעה 17.00 אחכה לך כאן . היא נענה בראשה לאות הסכמה, ויצאה חרש כשהלב פועם ופועם ופועם ומבלי להפנות את ראשה אליו, מיהרה להבלע בין האנשים הרבים שנכנסו לשערי בית החולים. לירי הגיעה למחלקה ודבר ראשון שהיא שמה לב , זה שהמיטה של עידו התינוק המהמם ריקה. "בקר טוב אמרה לירדנה לכוכי ואורלי שכולן "ישבו על המדוכה ועבדו במשנה מרץ.

"ירדנה שאלה לירי האם איחרתי ? " ודאי שלא , הגעת בדיוק בזמן, "היכן עידו " לקחו אותו הביתה? כן, "הוריו הגיעו לבית החולים אמש, ולאחר סיכום טלפוני עם פרופסור לימור, הוא שיחרר את הילד לביתו. וואו איך אני מאושרת. לירי פנתה אליה כוכי, מיד אפנה את המקום ותואילי להקליד לנו את כל החמרים הרבים שהרופאים רשמו לגבי כל חולה וחולה.

היא כמעט רצתה להגיב ,אך החליטה שלכל דבר צריך "טיימינג" וזה לא הזמן. היא חייכה והתיישבה במקומה של כוכי, והחלה לעבוד כשהאצבעות מרחפות על המקלדת והכל "בשיטה עיוורת " וזאת בעקבות עבודתה במשרד עורכי דין בשנה הראשונה לאחר מות הוריה , היא הייתה חייבת להיות עסוקה , וכמובן הכסף עזר לה מאד.

לירי מדפיסה ומי נכנס אם לא פרופסור לימור בקר טוב לבנות היפהפיות שלי. בקר אור ענו לו כולן, לירי הכל בסדר ? "אין מלים" יפה! – באמת לעיתים לשמור על זכות השתיקה עדיף מאשר לדבר "חחחחחח

הוא התקדם במסדרון כשבדעתו לעשות ביקור חולים. לירי קרא לה יובל, כן פרופסור, תעזבי את המחשב ותצטרפי אלי ואל ירדנה, אנו רוצים כבר להתחיל בביקור החולים המתוקים שלנו , ומקווים שאצל כולם חל שיפור אדיר. לירי קמה ממקומה ולמורת רוחה של אורלי היא צעדה לעבר "הקידום" שזה עתה קיבלה מיובל בצורה הכי אמיתית שרק יכולה להיות.

ביקור החולים החל כשירדנה מסרה ללירי את היומן שבו כותבים את כל הערות הפרופסור ולחשה אליה "את תהיי לצידו לירי כך הוא ביקש. " תודה ירדנה וההרגשה והכייף שלה היה בלתי ניתן להסבירו.
ביקור החולים נמשך כשעה לערך כשליד כל חולה וחולה הפרופסור מסביר למי שיושב ליד המיטה בדיוק את מצבו , ותמיד נשאלת השאלה" ? מתי אדוני חושב שהוא או היא ישוחררו הביתה? "עוד חזון למועד גבירתי / אדוני, הלוא כולם מכירים אותי וכשאני מחליט לשחרר רוצה שההחלטה שלי תהיה לשביעות רצוני ולא דקה לפני כן.

הסיור הגיעה לסיומו כשלגבי מספר מקרים יובל עדיין לא מרוצה כלל והוא אמר לירדנה ולירי שמיד יכנס לחדרו והוא רוצה להתייעץ עם כמה עמיתים שלו לברר אם יש יוכלו לעזור לו – לעזור להם!

המשך יבוא