א ה ב ה

פרק י"ז

השעה 08.00 ולירי עדיין ישנה שנת ישרים, הצלצול בדלת העיר אותה,היא קמה בבהלה ,רצה לכיוון הדלת. רוני היה בפתח , כשהוא לבוש ומסודר למשעי , להתחיל את היום, ולירי עייפה, "מתה" להתכרבל במיטה הנוחה, ולישון ולישון לפחות כמה ימים. רוני נכנס פנימה, חיבק אותה חזק , ואמר לה:לירי, "תוך 10 דקות את צריכה להיות מוכנה, ואסיע אותך לבית החולים. ומה עם אבא שלך?" הוא כבר יצא לדרכו , וגם אמי כנראה יצאה לסידורים שלה. אוקיי רוני , היא נכנסה לחדר האמבטייה התקלחה צ'ק צ'אק ציחצחה את שיניה ועם שיער רטוב יצאה מחדר האמבטייה כשמגבת גדולה כרוכה סביב גופה.

רוני לא מצליח להוריד את עיניו ממנה, יופייה, הדיר שינה מעיניו כל הלילה כולו, הוא לא התאפק "תני לי שניונת יפה שלי" המגבת נשרה מגופה האלוהי, והחיבוקים רק הלכו והתעצמו ,וכששפתותיהם נפגשו ,זו הייתה פגישה מלאת תשוקה, ערגה ואהבה ללא גבול.

לירי השתחררה מרוני בלב כבד, כשהוא ממשיך לצפות בה, בעיני גבר מאוהב , שרק רוצה לשוב ולאהוב את אהבתו, את הבחורה היפהפייה שהצליחה "לבעוט" , בזו ששנתיים נקראת "חברתו" והאחות המוסמכת הזו השתלטה על כל מיתרי גופו, והוא רצה עוד ועוד ועוד. לירי התלבשה מהר מהר ועם שיער רטוב כשהיא לוקחת את תיקה יצאו שניהם מהדירונת, לא לפני שרוני נעל את הדלת ונתן לה את המפתחות.

רוני ולירי צעדו לעבר האוטו המרווח, שגם הוא שומר את סודם של הנאהבים הצעירים , ולאחר דקות מעטות , כל הרמזורים התחשבו בלירי, והדרך הייתה פנוייה, עד לבית החולים. רוני, "תודה". אוהבת אותך, לירי גם אני אותך והיא לעבר מחלקת הילדים שלמזלה ממוקמת בקומת הקרקע כך שאין צורך להשתמש במעלית. לירי נכנסה למחלקתה ומי אם לא הפרופסור לימור נמצא ליד דלפק הקבלה וכשראה אותה העלה חיוך על פניו.

"בקר טוב גבירתי", בקר אור פרופסור לימור, "אני מצרה על האיחור, אשלים אותו בסוף היום. לירי בבקשה , אין צורך להתנצל בכלל, לבטח האוטובוס איחר או שהשעון לא צלצל ??? כן משהו כזה פרופסור.

אוקיי כשתהיי מוכנה נתחיל את ביקור הרופאים שהיום הרכבו יהיה גדול מאד , ילוו אותנו מס' סטודנטים לרפואה בשנה החמישית ללימודיהם דווקא מבית חולים איכילוב, והסחרחורת סחפה את לירי " "מאיכילוב" נכון לירי, וכן 2 רופאים שהתמנו לצוות הקבוע כאן במחלקת הילדים. הדלת נפתחה ומשהו כמו 10 גברים ואולי יותר כשהם לבושים בחלוקים הלבנים "פרצו פנימה" אוקיי, קוראי היקרים! "בינגו" ניחשתם נכון , הגבר התמיר, היפהפה, שהתנשא בגובהו מעל כולם, חייך אליה חיוך קטנטנן ,וארשת הרצינות שבה ושלטה בו.

בקר טוב עמיתי היקרים קיבל את כולם יובל, אני שמח לארח אתכם היום במחלקת הילדים, וכזכור לכם, 3 מכם ישארו לעשות את ההתמחות בבית החולים שלנו. הבחירה תהיה בסופו של המפגש וכמובן ניכנס כולנו לאולם הגדול ושם נדון בנושא זה, ובינתיים בואו נתחיל את הביקור. לאחר מכן נכנסו עוד שני רופאים וכנראה אלה הם שיתמנו לעבוד במחלקה זו.

ירדנה , לירי, כוכי, שני הרופאים החדשים , וכל הסטודנטים החלו בביקור. כלם נכנסו לחדרי הילדים כשבראשם הפרופסור לימור, ירדנה מאחוריו ולירי לידה, וליד כל מטה ומטה, הסביר יובל עם הסבלנות הבלתי רגילה, למה ילד זה או אחר מאושפז, מה הטיפול שהוא מקבל, וכל אחד מהנוכחים באם היה לו משהו להעיר התקבל בחיוב ע"י יובל. חלק מהילדים לא הבין למה כל כך הרבה רופאים נכנסו ואחד מהם ילד בגיל 5 לערך עמד על מיטתו וצרח, יובל, למה הבאת את כולם? שילכו לעבוד, במקום להסתובב פה , תשלח אותם , ורוצה שרק את תשאר , טוב , הצחוק היה בלתי נמנע, ולירי חיבקה את הילד החמוד הזה והוסיפה "כמה הוא צודק".

ליד אותו ילד ביקש רוני את רשות הדיבור, והפרופסור התיר לו לדבר, וכך אמר רוני: לפי הדו"ח אדוני הפרופסור, הטיפול שהחלטת לטפל הצליח מעל ומעבר למשוער, מאחר ואני רואה שהוא מאושפז רק 14 יום, ובזמן כה קצר , חלה הטבה ענקית במצבו , אני רוצה לשבח את ההחלטה האמיצה, שקיבלת על עצמך, להתחיל עם הטיפול שצלח. תודה רבה אדוני השיב לו הפרופסור.

המשך יבוא